מתוך 2600 הכתבות והמאמרים שנצברו השבוע ע"י מערכת האיסוף הממוחשבת שלנו (מערכת איסוף מבוססת RSS) בחרנו רק 4 לחשיפה בבלוג שלנו .
הנושאים :
בלילות ירח מעל צענא בתימן : חיל האוויר הישראלי במלחמת האזרחים בתימן 1964-1965 .
המילה האחרונה בתחומי התיירות : דיפ לוקאל
אחרי הביקורת והתלונות: בצה"ל מפתחים את מנות הקרב של העתיד
נחשף בית קברות שבו נטמנו יותר מ-100 סוסי מלחמה של האימפריה הרומית
בלילות ירח מעל צענא בתימן : חיל האוויר הישראלי במלחמת האזרחים בתימן 1964-1965 .
מזיכרונות סא"ל אריה עוז , מפקד טייסת תובלת סער בחיל האוויר, 1964
" באחת מאותן שבתות רגועות בחיק המשפחה , קיבלתי טלפון מעזר וייצמן . "קח את האוטו ובוא אלי הביתה , אני גר ברחוב הגפן ברמת השרון" , בדרך חשבתי לעצמי , מה חטאתי, מה כבר לא עשיתי בסדר … מי הלין עלי עלילות ? שונאים , קנאים והולכי רכיל לא חסרו בחיל".
"איך מתקדם נושא הצנחת הציוד ? " שאל עזר וייצמן בזמן שישבנו על הספה בסלון.
"אנחנו בסוף הניסויים , הכול מתקדם לפי התוכנית . זה עניין של עוד כמה טיסות, ולפי דעתי אפשר יהיה להכריז על הנושא כמבצעי" ,
"מצויין , אני רוצה שתצניח בתימן ! אתה תוכל לבצע ? "
לרגע , אבל רק קט היה שקט , אבל מיד התאוששתי, "בלי בעיות" עניתי, "יש לנו מפות וצילומים מהשטח? שאלתי
" חכה ואל תזוז ! " אמר ונכנס לחדר של שאולי הבן וחזר עם עם אטלס בראוור , כזה של ביה"ס. "בערך כאן", " אמר והצביע על השטח צפונית-מזרחית לצנעא, בירת תימן.
לסיפור החיים באתר " רגעים היסטוריים"
https://tinyurl.com/mu6e2b22
המילה האחרונה בתחומי התיירות : דיפ לוקאל
חוויית תיירות אחרת , העמקת ההכרות עם היעד והתרבות המקומית שלו שלא מיועדים במקור בהכרח לתיירים. התיירים הופכים למטיילים חוקרים שמחפשים משמעות מקומית . כך לדוגמא , התיירים מגיעים לשכונה בעיר שתיירים אינם נחשפים אליה ואוכלים גם במסעדות המקומיות של השכונה . מדובר על טיולים שנותנים טעימה מהתרבות המקומית ומאפשרים לחקור פנינים נסתרות שמרבית התיירים בכלל לא יודעים עליהם.
מדריכים שגרים באותה עיר עורכים סיורים שכונתיים. הביטוי ביום הוא " חקר חצרות אחוריות " , זהו למעשה תחליף לנסיעות בין-לאומיות שנתפסות כארוכות מדי וגם יקרות מדי.
טרנד "ננו-שכונות" מתאים כמעט לכל יעד בעולם.
מקור המידע וקרדיט" אורלי גנוסר , " דיפ לוקאל – הרפתקה מקומית" , מגזין שלומות , גליון 54, אפריל 2025 . עיתון גלובס .
A deep local night tour to enjoy with Oma tuna fishermen
ראו גם:
הסמטאות העתיקות של קסטלבקיו קלוויזו , איטליה
סיור בוקר מוקדם בסמטאות העתיקות של הכפר האיטלקי קסטלבקיוי קלוויזו , חבל אברוצו , איטליה . כפר הררי ( גובה 1,000 מטר ) בחבל אברוצו…
אחרי הביקורת והתלונות: בצה"ל מפתחים את מנות הקרב של העתיד
לצד בעיות כוח האדם והחימושים, שנה וחצי של מלחמה הציבה בפני צה"ל בעיה נוספת: כיצד מנגישים אוכל מבושל ומזין לחיילים בשדה הקרב. למשימה רתם הצבא עשרות סטארט־אפים ישראליים כדי שיפתחו את מנות הקרב החדשות
"מנות קרב זה אוכל לקרב, אבל לא לשלושה חודשים וחצי. חיילי סדיר לא יכולים ולא צריכים להמשיך זמן כה רב בלי ירקות, פירות, חלבון אמיתי. בסוף ינשרו להם השיניים והשיער…" — כך צייצה בפברואר 2024 העיתונאית טל שניידר, אמא של לוחם בעזה, שלושה חודשים וחצי אחרי שבנה נכנס ללחימה ברצועה.
"אל תגידו לי שהכניסו להם פיצות", הוסיפה שניידר. "פיצה זה לא אוכל. פעם אחת בשבעה שבועות הם ראו שניצלים קרים בלחמניות, שזה באמת נחמד ומאמץ יפה, אבל זה קרה פעם אחת בלבד. מה עם תפוחים, בננות, מלפפונים ופלפלים? זה לא כל כך מסובך להכניס אוכל מזין".
מתברר שזה דווקא מסובך למדי.
"בעקבות המלחמה, התקבלה במפא"ת החלטה לעסוק גם בפודטק, במטרה לשפר עבור החיילים והחיילות את הערכים התזונתיים של המזון שהם מקבלים, לפתח עבורם מזון בעל יכולת שרידות גבוהה יותר בשטח, או כזה שמתאים לאוכלוסיות ייחודיות".
מפא"ת הוא אחת משלוש הזרועות של "אינוטל" (צירוף המילים innovation ואט"ל — אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה), מיזם של צה"ל שנולד במלחמה ומטרתו להכניס לצבא פיתוחים של סטארט־אפים ישראליים, כמענה לבעיות לוגיסטיות שצה"ל מתקשה לפתור באמצעים הקיימים. לוגיסטיקה היא אולי תחום שנשמע אפור, אבל במידה רבה הוא זה שקובע את יכולת הצבא והחיילים לתפקד לאורך זמן במלחמה — בינוי, הזנה, הסעות, ביגוד וגם רפואה שנחשבת לחלק מתחום הלוגיסטיקה. בקיצור, החיים עצמם. הצבא אכן צועד על קיבתו, ובמלחמה ארוכה כל כך — הצורך רק מתגבר.
"ברור לנו שאי־אפשר לאכול מנת קרב כל יום למשך שנה וחצי. אוכל זה מורל, לא רק הזנה", אומרת נטע אנג'ל גולדשטין, ראש מדור טכנולוגיות מזון והזנה במרכז האספקה המטכ"לי (מרה"ס). "חשוב לנו מאוד שהתזונה של החיילים תהיה טובה והם יקבלו את כל מה שהם צריכים מבחינה פיזיולוגית, אבל לא פחות: שהם ייהנו ויידעו שאכפת לנו מהם".
לא פחות מ–36 חברות מתחום הפודטק נענו לאתגר וניגשו למכרז. "לפעמים קל לנו למצוא את החברה הזוכה באתגר, במיוחד אם יש סטארט־אפים בודדים ואז אנחנו מתכנסים כל אנשי המקצוע וסוקרים את הטכנולוגיה, ולפעמים ממש קשה לנו לבחור, כמו במזון", אומרת איילה צורף, מנהלת החדשנות באט"ל.
החברה שזכתה באתגר, עם אחד הפיתוחים המסקרנים ביותר באינוטל בתחום הפודטק, היא אנינה — שהציעה קפסולות שבתוספת מים ולאחר בישול מהיר בשטח נהפכות לתבשיל מוכן עד לרמת התיבול. המוצר, שעד כה נמכר בעיקר בארה"ב, מכיל כמות גדולה של ירקות טריים (שווה ערך לשתי כוסות) — שבשדה הקרב הלוחמים מתקשים לצרוך. "כיום הנטייה של לוחמים היא לא לצרוך ירקות כי הם כבדים, תופסים הרבה מקום ומתקלקלים מהר", אומרת אנג'ל גולדשטין. "זה צורך שממש עלה מהשטח — החיילים התלוננו שהם לא מצליחים לצרוך ירקות ושחסרים להם תבשילים ביתיים".
החיילים בשטח יכולים לבשל את המוצר באמצעות ערכה שפותחה עבורם עוד קודם לכן, שכן בשלב מוקדם במלחמה עלה הצורך של חיילים לבשל לעצמם את האוכל. הערכה כוללת גזייה, סיר חד־פעמי, בקבוק מים, שמן לחיץ ותבלינים.
ענת נתן, מנכ"לית אנינה, אומרת שאין אחד שלא נדהם כשהוא נחשף לראשונה למוצר. "פספוס חיי הוא שאני לא מצלמת אנשים שטועמים את זה. אני יודעת כבר לפי גובה הגבות שעולות לדעת מי עושה בוטוקס ומי לא", היא צוחקת, "והקסם הזה לא פג גם בפעם השנייה והשלישית שמתנסים במוצר".
נחשף בית קברות שבו נטמנו יותר מ-100 סוסי מלחמה של האימפריה הרומית
תגלית ארכאולוגית מדהימה מהתקופה הרומית. ברובע באד קנשטאט (Bad Cannstatt) של העיר שטוטגרט שבגרמניה, נחשף בית קברות שבו נטמנו יותר מ-100 סוסי מלחמה. בעלי החיים הללו שימשו את יחידת הפרשים של האימפריה הרומית.
הצבא הרומי היה מחולק ללגיונות, שבכל אחת מהן היה אגף פרשים שכונה בשפה הרומית אלה (Ala). מתיארוך עצמות הסוסים שהתגלו בחפירות עולה כי יחידת הפרשים פעלה במה שהוא כיום דרום-מערב גרמניה במאה השנייה לספירה. "מציאת בית קברות גדול כל כך לסוסים מהתקופה הרומית היא נדירה מאוד", אמרה ד"ר שרה רוט, ארכאולוגית במשרד לשימור מונומנטים של מועצת שטוטגרט ל-Live Science.
יחידת הפרשים הרומית בבאד קנשטאט סיירה לאורך גבול האימפריה הרומית משנת 100 עד 150 לספירה בערך. "הפרשים היו אחראים לשליטה על קטע הגבול שלהם", הסבירה ד"ר רוט בריאיון ל-Live Science. "מכיוון שסוסים היו אמצעי התחבורה המהיר ביותר ביבשה באותה תקופה, הם שימשו במקרי חירום דחופים".
מתוך כלל שרידי הסוסים שנמצאו, בלטו שרידיו של סוס אחד שנראה כי היה יקר לבעליו. הוא נקבר עם שני כדים ומנורת שמן קטנה, שהונחה לצד אחת מרגליו הקדמיות. חפצי קבורה מסוג זה נמצאים בדרך כלל בקברי בני אדם מהתקופה הרומית, מה שהופך את הכד והמנורה לממצאים יוצאי דופן בנוגע לקבורת סוסים.
"אפילו לאחר כ-1,800 שנים, האבל על מותו של הסוס הספציפי עדיין ניכר", אמרה ד"ר רוט. בית הקברות לסוסים מספק הצצה נדירה לשימוש בסוסים בצבא הרומי. ניתוחים עתידיים לשרידים שהתגלו לאחרונה יחשפו את מינם של הסוסים, גילם בעת המוות וגודלם, כמו גם מחלות אפשריות שהיו להם וסיבות מותם. מחקרים עתידיים עשויים לחשוף בנוסף את שורשיהם הקדמונים, היכן גודלו והאם הם טופחו והוזנו כראוי בידי בעליהם.
ראו גם :
סוסים במלחמה
תבליטים שומרים מ-2,500 לפני הספירה מתארות סוג של עגלות הנמשכות על ידי סוסים. במהלך 1,600 לפנה"ס, המצאת הרתמה ושיפורים שהוכנסו למרכבות הפכו אותם לאחד מכלי הנשק המשפיעים ביותר ברחבי המזרח הקרוב הקדום, וחוברות הדרכה הראשונות אודות שימוש בסוסי מלחמה שנכתבו בסביבות 1,350 לפנה"ס התמקדו בעיקר בלוחמת מרכבות. ככל שעבר הזמן, טקטיקת הלוחמה באמצעות חיל פרשים תפסה בהדרגה את מקומה של המרכבה, וב-360 לפנה"ס, המצביא האתונאי קסנופון שהיה גם קצין פרשים, כתב חיבור נרחב אודות הרכיבה. האפקטיביות של סוסי המלחמה עלתה בהדרגה בעקבות הכנסת שיפורים חדשים כמו המצאת הרסן, האוכף, הארכוף ומאוחר יותר גם הקולר.
הסוסים היוו את טקטיקת הלחימה העיקרית של תרבויות נוודים מערבות מרכז אסיה, ואף תרבויות במזרח אסיה עשו שימוש נרחב בפרשים ובמרכבות. במאה השביעית ובבמאה השמינית, הלוחמים המוסלמים הסתמכו על הפרשים הקלים במהלך הכיבושים האדירים שלהם ברחבי צפון אפריקה, אסיה ואירופה. האירופאים, השתמשו במספר סוגים של סוסי מלחמה במהלך ימי הביניים, והבולט מביניהם היה הפרש הכבד שהתייחס לאבירים המוגנים בשריון כבד ובין ההיכרים הבולטים ביותר של אותה התקופה. עם פיתוח אבק שרפה וירידת המעמד של האביר החמוש בשריון, המעמד של הפרשים הקלים עלה שוב לגדולה, והם שימשו את האירופאים בכיבוש יבשת אמריקה מידי האינדיאנים שאף הם בתורם למדו את אומנות הרכיבה והפכו ללוחמים רכובים מצוינים. חיל הפרשים המאורגן התפתח בהדרגה ותפס תפקיד מרכזי בכל המלחמות הגדולות במהלך המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, והיה הגורם המכריע במהלך המלחמות הנפוליאוניות. ביבשת אמריקה, גדודים של סוסי מלחמה היו קריטיים במיוחד במלחמת האזרחים האמריקנית.
השימוש בסוסי המלחמה החל לדעוך לאחר מלחמת העולם הראשונה לטובת לוחמת השריון, אף שיחידות פרשים עדיין נראו בשדה הקרב של מלחמת העולם השנייה, במיוחד כגששים וסיירים. בתום מלחמת העולם השנייה, סוסי המלחמה נראו לעיתים רחוקות בקרב, והשימוש בהם התבטא בעיקר בהובלת חיילים ואספקה. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, סוסי המלחמה וחיל הפרשים נעלמו לחלוטין משדה הקרב, אם כי הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית השתמשו בסוסים בקרבות במהלך מלחמת אפגניסטן בשנת 2001.
מאחורי הכותרות (עמי סלנט) 