מתוך 2800 הכתבות והמאמרים שנצברו השבוע ע"י מערכת האיסוף הממוחשבת שלנו (מערכת איסוף מבוססת RSS ) בחרנו רק 5 לחשיפה בבלוג שלנו .
הנושאים :
החושך חיוני לנו
מחקר: מה קורה כשנותנים לגברים מאפריקה תזונה מערבית למשך שבועיים?
בשנת השבתון שלו, נסע ההיסטוריון יובל רוטמן למיאנמר, וחקר את האמונה שרוחות מסתתרות בעצים
סין כבר מזמן עברה ממצב של חיקוי לחדשנות של ממש, ויש לה יתרונות משמעותיים בהשוואה לארה"ב
סין: לימודי בינה מלאכותית כלימודי חובה יחלו כבר בבתי הספר היסודיים
החושך חיוני לנו
כאשר הומצאה נורת התאורה החשמלית, פחתו שעה וחצי משעות השינה של בני האדם. היום יש תאורה בכל מקום, במשך 24 שעות ביממה. כך במשך כל השנה, בתוך הבתים ומחוצה להם.
תצלומי נאס"א מוכיחים שזיהום האור גדל באופן דרמטי ב-20 השנים האחרונות. זיהום אור מוגדר כ"אור מלאכותי לא רצוי או עודף"..
"החושך חיוני לנו. בהיעדרו נפגעים השינה שלנו והקצב שבו אנחנו חיים. הפרעות השינה זכו כבר לכינוי 'מגפה עולמית'. זיהום האור אינו מסוכן רק לנו, בני האדם, אלא גם ליונקים נוספים, לחרקים ולצמחים. בני האדם הכפילו את מספרם ב-40 השנים האחרונות. מספר החרקים פחת בחצי.
יום אחד באמצע החורף לפני שש שנים עלתה סנדברג על הרכבת לכפר פִינסֶה, ששוכן בהרים בגובה 1,222 מטרים, אי שם בין ברגן לאוסלו, ונסעה, לגמרי לבדה, כדי לשהות בבקתה מבודדת. היא לא ידעה כמה זמן תחזיק שם מעמד. היא נסעה כדי להבין את משמעות החשיכה ואת היחס של האנושות בכלל להיעדרו של האור. היא רצתה, לדבריה, להבין גם את משמעות החושך והתאורה לטבע, לבעלי החיים ולצמחים. כאשר הגיעה לפינסה שרר שם חושך במשך 15 שעות ביממה. התוצאה של המסע הזה בעיצומו של החורף הצפוני היא הספר היפה "חושך: כוכבים, פחד וחמישה לילות בבקתת הרים", שבימים אלה רואה אור בעברית (תרגום: דנה כספי, הוצאת אסיה).
לראות את שביל החלב
"הפרדוקס הוא שהפחד שלי כפול", כותבת סנדברג במבוא לספרה. "אני פוחדת שהמקום יהיה מואר מדי, וחשוך מדי, והפחד הזה מהחושך מרתק ומשתק אותי". היא יוצאת מאוסלו, עיר גדולה שהאור המלאכותי שנוצר בה מגיע עד לרדיוס של 200 קילומטרים מחוץ לה. בעיר כזו אי אפשר לראות כמעט כוכבים. לבטח אי אפשר לראות את שביל החלב. פינסה, כפר גבוה וחשוך, נחשב למקום מצוין לצפייה בכוכבים.
סנדברג אמנם נוסעת לבדה, אבל בת לווייתה הספרותית, שאליה היא שבה ופונה לכל אורך הספר, היא הציירת האוסטרית כריסטיאנה ריטר. לפני כמעט 90 שנים נסעה ריטר כדי לפגוש את בעלה בסְבָאלְבָּרְד, ארכיפלג קרוב לקוטב הצפוני, ושהתה שם חורף שלם, בחשיכה מוחלטת. ריטר, שהתמודדה עם אתגרים גדולים פי כמה מאלה של סנדברג, כתבה ספר נהדר שנקרא "אישה בקוטב" ותורגם לעברית בשנה שעברה (תרגום: טלי קונס, הוצאת אסיה).
מחקר: מה קורה כשנותנים לגברים מאפריקה תזונה מערבית למשך שבועיים?
במחקר חדש בטנזניה, גברים צעירים שעברו מתזונה מסורתית אפריקאית, לתפריט מערבי מעובד שכלל לחם לבן, פנקייקים, נקניקיות, עוף וקטשופ – הראו פגיעה דרמטית בבריאות תוך שבועיים בלבד.
הם עלו בממוצע 2.6 ק"ג, מדדי הדלקת שלהם זינקו, ומערכת החיסון נחלשה, עד כדי ירידה ביכולת להילחם בזיהומים כמו שחפת וסלמונלה. לפני המעבר לאוכל מערבי, מחלות כמו סוכרת, השמנה ומחלות לב כמעט לא היו קיימות באוכלוסיות האלו.
לעומת זאת, צעירים שעברו מתזונה מערבית חזרה לתזונה אפריקאית מסורתית טבעית – עשירה בירקות, עלים ירוקים, קטניות, דוחן מלא ופקעות טארו, הראו ירידה בדלקות ושיפור בתגובה החיסונית, שינוי שנשמר גם שבועות אחרי סיום הניסוי
לכתבה ( קישור ישיר)
https://bit.ly/4lPUhuC
ד"ר עירית הוכברג
בשנת השבתון שלו, נסע ההיסטוריון יובל רוטמן למיאנמר, וחקר את האמונה שרוחות מסתתרות בעצים
"שמעתי על ילדים שהשתגעו, ואז היה צריך לבוא לעץ ולבקש סליחה"
מהי מהות הפולחן? זה ספציפי? נניח שאני רוצה למצוא בן זוג — יש עץ שמתמחה בזה?
קנית מכונית חדשה או מילאת לוטו ואת רוצה הגנה? את מעניקה מנחה לעץ. אם יש לך עץ משלך, מה שנקרא, עץ שדיבר אלייך דרך שמאנים, או הופיע לך בחלומות, את מתחילה לפתח איתו קשר אישי, גם אם הוא עומד באמצע העיר ואנשים אחרים גם מאמינים בו. מה שמעניין, בחיבור הזה בין הבודהיזם לאנימיזם, זה שהרוח לא רק מגנה עליך, היא גם תלויה בך. גם הרוח בודהיסטית. למעשה בודהיסט, כי היוקאזו הם תמיד זכרים. גם הרוח צריכה לשפר את מעלותיה בגלגול הזה, ולעשות מעשים טובים כלפיך. המנחות הן בעצם דרך להמחיש את שיתוף הזכויות בין המאמינים לבין הרוח שבעץ (בבודהיזם התרוואדי, אדם יכול לחלוק עם אחרים את הזכויות שצבר — א"ש). בגלל שיתוף הזכויות לא רק העץ תלוי בי, שאתן לו מנחות, הוא עצמו צריך להיטיב איתי. היה אפילו אב מנזר אחד שהסביר לי שהוא מתקן ומשפר את הרוח הרעה שיושבת בעץ, מחנך אותה, מציב לה גבולות.
סין כבר מזמן עברה ממצב של חיקוי לחדשנות של ממש, ויש לה יתרונות משמעותיים בהשוואה לארה"ב
מאת: יובל ויינרב , להבין את סין
Yuval Weinreb
מאמר חשוב ומומלץ מאד לקריאה פורסם לאחרונה ב-Foreign Affairs על ידי קורט קמפבל וראש דושי (מחבר הספר המומלץ בפני עצמו: The Long Game) מצביע על נקודת העיוורון המרכזית בגיבוש אסטרטגיה אמריקאית עקבית ויעילה כלפי סין – ומציע מסגרת, מתבקשת והכרחית בעיני, להתמודדות אמריקאית עם האתגר שסין מציבה לה במאה ה-21.
סיכום קצר:
בשנים האחרונות היחס בארה״ב, ובחלק ניכר מהמערב כולל פה אצלנו, נע במהירות מדאגה עמוקה ביחס לכוחה של סין, לאופטימיות מוגזמת לגבי חולשותיה. בשיא הקורונה, רבים האמינו שסין כבר עומדת להפוך למעצמה החזקה ביותר בעולם, אך כשהמגפה דעכה והחלו להתגלות קשיים פנימיים בסין – התחרות היתה מי יהיה ראשון להספיד את אותה.
קמפבל ודושי טוענים (והעוקבים כאן יודעים שזו גם דעתי) שארצות הברית חייבת להכיר בכך שסין היא יריב אסטרטגי רציני, אשר לא רק ״סוגר פערים״ מול ארה״ב – אלא מחזיק כבר עכשיו ביתרונות קריטיים וארוכי טווח. בתחום התעשייתי, יכולותיה של סין כבר עכשיו כפולות משל ארה"ב, והיא שולטת ללא עוררין בתחומים כמו בניית ספינות, רכב חשמלי, סוללות מתקדמות, פאנלים סולאריים וטכנולוגיות גרעין.
ארה"ב נותרה עם המחשבה שסין בעיקר "מעתיקה" טכנולוגיות מערביות, אך בפועל, סין כבר מזמן עברה ממצב של חיקוי לחדשנות של ממש, כשהיא מובילה את העולם במספר פטנטים ופרסומים מדעיים משפיעים. אז נכון שאפשר להתדיין ולהתלונן על הדרכים לרמות את הסטטיסטיקה – אבל אי-הכרה בכך שמדובר לכל הפחות בייצוג טרנד ממשי – הוא קבירת הראש בחול.
מעבר לעוצמה התעשייתית והטכנולוגית, סין נמצאת בעיצומה של מודרניזציה צבאית מהירה ומרשימה. הצי הסיני כבר הפך לגדול בעולם וצפוי לגדול אף יותר בשנים הקרובות, עם טכנולוגיות צבאיות כמו טילים היפרסוניים, כלים אוטונומיים ותקשורת מתקדמת – תחומים שבהם לארה"ב אין כיום יתרון ברור.
טעות נוספת היא התמקדות בחולשות אסטרטגיות בכלכלה ובדמוגרפיה בסין. כן לסין יש חוב ענק ובעייתי. החוב של ארה״ב ענקי לא פחות. נכון, האוכלוסיה הסינית מזקנת ואף מתכווצת. זה חסרון גדול בטווח הארוך – אבל אם אוכלוסיית סין תקטן בחצי עד 2100, זה לא ישנה את תוצאות התחרות האסטרטגית שייקבעו בעשור או שניים הקרובים. וזה עוד לפני שדיברנו על הפוטנציאל של AI ורובוטיקה לפצות על כך משמעותית.
,למרות החסרונות שלה, לסין עדיין יתרונות עצומים בכל הנוגע ליכולת לייצר ולהניע תהליכים בקנה מידה שאין לו תחרות כיום.
אז מה הפתרון עבור ארצות הברית?
המפתח טמון בהבנה שבתחומים רבים וקריטיים, אמריקה לא יכולה להתחרות לבדה מול סין במונחים של היקף. הדרך היחידה לייצר "קנה מידה" המתאים להתמודדות עם סין היא דרך בריתות וקואליציות בינלאומיות.
לא מדובר רק על בריתות צבאיות מסורתיות, שבהן ארה"ב מגינה על בעלות בריתה בתמורה לתמיכה פוליטית או ביטחונית מוגבלת, אלא על שותפות עמוקה ומשמעותית שתהפוך את המדינות השותפות למוקד של כוח ייצור, טכנולוגיה וחדשנות משותף. קמפבל ודושי מציעים שורה של צעדים מעשיים כמו פתיחת מפעלי ייצור משותפים עם יפן וקוריאה, תיאום מדיניות תעשייתית והקמת שווקים משותפים מוגנים באמצעות רגולציה מתואמת ומכסים נגד מוצרים סיניים.
שיתוף פעולה עמוק כזה יצור יתרונות שאפילו ההיקף העצום של סין לא יוכל להתמודד איתם, בטח לא בקלות.
הגישה האמריקאית הנוכחית של "אמריקה תחילה" או ההתבודדות מבעלות הברית היא בדיוק מה שסין מקווה לו. היא מאפשרת לה לנצל את יתרונותיה בהיקף תעשייתי, טכנולוגי וצבאי ללא תחרות ממשית. ארצות הברית חייבת להימנע מההערכה המוטעית של יריבתה, בין אם מדובר בהערכת יתר או חסר.
במקום זאת, עליה לבנות אסטרטגיה חדשה המבוססת על קואליציות של מדינות דמוקרטיות, שיתפקדו כגוף אינטגרטיבי ואפקטיבי, כזה שיוכל להוות משקל נגד מול עוצמתה ההולכת וגדלה של סין. במילים אחרות, הפתרון אינו בידוד אלא אינטגרציה עמוקה – זו הדרך היחידה לשמור על ההשפעה האמריקאית בעידן של תחרות מול יריב בסדר גודל חסר תקדים.
סין: לימודי בינה מלאכותית כלימודי חובה יחלו כבר בבתי הספר היסודיים
בתי ספר בבייג'ינג ישלבו קורסי בינה מלאכותית לתלמידי בתי הספר היסודי והתיכון כדי לקדם את צמיחת התחום בסין ולהוביל אותו. החל מסמסטר הסתיו הקרוב, שמתחיל ב-1 בספטמבר, בתי ספר בבירת סין יציעו לפחות שמונה שעות של לימודי בינה מלאכותית בשנה,
סיון שואפת זה זמן רב להיות חדשנית בתחום הבינה המלאכותית. AI בסין נחשף לזרקורים העולמיים מוקדם יותר השנה לאחר שהסטארט-אפ DeepSeek שחרר מודל שלטענתו פועל טוב כמו אלה שנוצרו על ידי חברות אמריקאיות גדולות, בעלות נמוכה בהרבה.
מה עושים בסין כדי לטפח חדשנות ולסגור פערים?
בספטמבר 2003 נכנס לתוקפו חוק המאפשר חינוך פרטי בבתי הספר היסודיים והעל־יסודיים. פתיחת שוק החינוך לבתי ספר פרטיים הביאה לעלייה בהיצע מוסדות החינוך בכלל, ואפשרה למוסדות עצמאיים להעסיק צוות מקצועי ולהציע מתקנים איכותיים. כשנה אחר כך כבר היו יותר מ־70 אלף בתי ספר פרטיים מכל הסוגים והרמות, ונרשמו להם כ־14 מיליון תלמידים. ואכן, מכון ליגטום הלונדוני דירג את מערכת החינוך הסינית במקום השביעי (והמכובד) בעולם. סקרים אחרים, המדרגים את תחושתם של הורים שילדיהם מקבלים חינוך איכותי, הציבו את סין במקום החמישי בעולם.
מאחורי הכותרות (עמי סלנט) 