כמה דברים מעניינים יותר מאשר הכותרות הרגילות בעיתונים  : גם הפעם חפרנו קצת יותר לעומק והממצאים , לעניות דעתנו , מעניינים . תודה גם לנורית סלנט ( פעם מורה להיסטוריה , תמיד מורה להיסטוריה) .

הנושאים

נחיתה באורהוס, העיר הדנית שהוכתרה למאושרת בעולם

 הלדינו – שפה שהיא חידה

מחקר : מדוע אנחנו זוכרים חלומות מסוימים ושוכחים אחרים

מלחמת 7/10 – כשלון התרבות הארגונית והמודיעין

נחיתה באורהוס, העיר הדנית שהוכתרה למאושרת בעולם

מאת : מיכל הלפרן

נחיתה באורהוס, העיר הדנית שהוכתרה למאושרת בעולם, באמצע החורף הקשה, גורמת לך לתהות למה מאושרים כאן כל כך.

Aarhus, Denmark

אורהוס, העיר השנייה בגדולה בדנמרק הנמצאת במזרח חצי האי יוטלנד, הוכתרה כעיר המאושרת ביותר בעולם ב-2024 על פי מדד Happy City Index.

אורהוס מחולקת לשני חלקים ברורים. החלק העתיק, בסמוך לקתדרלה, הוא מישמש של בתים מימי הביניים, המוקפים למעשה בחלק המודרני יותר, בעיצוב ובארכיטקטורה שהם שילוב של מים, חלל ואור, עם אובססיה רצינית לרטרו. כולם עובדים בנובו נורדיסק ובשעה 17:00 בדיוק – הורים או לא – מחוז שלם מפיל את העט ומתחיל את החלק החשוב של היום: פנאי. תשתית תרבותית הכרחית לשתי התרומות הבאמת קריטיות שלהם לאנושות: מאפה דניש ולגו.

אורהוס הוקמה על ידי הוויקינגים במאה ה-8 לספירה ונעשתה עיר נמל משגשגת. מיקומה האסטרטגי על חוף הים הבלטי קרץ להם כמוקד חיוני למסחר ולחילופי תרבות. כשלא ציחצחו את מיומנויותיהם הימיות הם הסתרקו. האבות המייסדים ייצרו בעמל רב מסרק חד-פעמי מקרני אייל הצפון – עד שהגיעה המכולה עם הקונדישינר התפרקה היצירה לתוך הזקן וכל המפרץ נזרע במסרקים ללא שיניים. חפירות ארכיאולוגיות בעיר העלו ממצאים מרשימים, בין השאר של שרידי מבנים וספינות, תכשיטים ומטבעות.

את כמויות המסרקים כנראה פשוט טיאטאו לעבר מוזיאון הוויקינגים המקומי, הכולל שחזור חיי יום-יום אותנטיים בכפר – בטעות ביקשתי ממוצג משכנע לצלם אותנו עם הצאן. עם שלל תיעודים ופסטיבל ויקינגים שנתי, ההשפעה שלהם על אורהוס ניכרת עד היום – בין השאר בצלמיות שלהם הנראות ברמזורים. לא דמות אדם גנרי זקוף או הולך בניחותא, אלא ויקינגים חמושים בגרזינים ובמגינים. "הרמזורים מחזקים את זהותם של תושבי העיר ואת הבנת העובדה שאנחנו עיר ויקינגית", התגאה ב-2019 בוּניימין סימסק, חבר מועצת העיר והוגה הרעיון. לידיעת אוהדי הכדורגל בעיר, אין ראיות שקסדות הוויקינגים כללו קרניים.

ברבורים באגם הקר

דנמרק מורכבת מכ-400 איים, חלקם קטנטנים, כאשר שלושת העיקריים שבהם הם זילנד (שעליו יושבת הבירה קופנהגן), פין ויוטלנד. במפרץ אורהוס שבמזרח יוטלנד רחובות מרוצפים אבנים, גינות ורדים, תעלות מים שמשייטים בהן ברווזים ושחפים. עבר והווה, על מובנם הטוב ביותר, עושים בערבוביה. הגנים הבוטניים מציעים מגוון של צמחים ועצים, חממות, גינות נוי והזדמנות להיזכר איך זה להתנועע עם שתי שכבות בגדים פחות, יער Riis Skov עושה ברגע היגיון לדיסציפלינה החידתית "הנדסת יערות ומכרות", באגם Brabrand שבמזרח הערבות בוכיות והברבורים מפזרים טיפים לזוגיות, הים הבלטי והים הצפוני לוחצים ידיים לצד קילומטרים על קילומטרים של קו חוף בתולי.

כאי שמכבד את עצמו – או יש שיאמרו חצי אי שחצי מכבד את עצמו – מתקיימת בו מסורת שחיית החורף של דנמרק. למרות שזה נשמע מצמרר, זה באמת מצמרר. בילוי מועדף בקרב דנים רבים, עם מתקני חוף ייעודיים.

מקור המידע , מיכל הלפרן , העיתון ידיעות אחרונות ( קישור)

ראו גם :

יפה ומאושרת: העיר הזו נבחרה לשמחה ביותר בשנת 2024

לכתבה ( קישור)

 הלדינו – שפה שהיא חידה

מאת: פרופסור  שמואל רפאל

לא מכבר התקבלה האקדמיה הישראלית ללדינו כחברה באיגוד הבינלאומי של האקדמיות ללשון הספרדית. מי שאינו מכיר את דרך החתחתים שעשו חוקרי הלדינו ומשמריה בארץ כדי לזכות בהכרה לא יבין אולי את גודל האירוע

בשלהי נובמבר 2024 התקבל בתיבת הדואר האלקטרוני של האקדמיה הלאומית הישראלית ללדינו מכתב בחתימת־ידו של דון סנטייאגו מוניוז מאצ'אדו העומד בראש האקדמיה המלכותית הספרדית ומשמש גם כנשיא האיגוד הבינלאומי של האקדמיות ללשון הספרדית המוכר בעולם ההיספני בשם הקיצור ASALE. המכתב, שנוסח על־פי כללי הטקס של התחביר הספרדי הרשמי, ביקש להביא לידיעת הפרופ' אורה רודריג שורצולד, נשיאת האקדמיה ללדינו, בשורה של ממש — צירופה של "האקדמיה ללדינו" ל-ASALE. בשורה זו חשובה במיוחד על רקע המתיחות בין ספרד לישראל על רקע המלחמה ונותנת תקווה שאולי התרבות, ובמיוחד ההיסטוריה התרבותית המשותפת של ספרד ויהודיה דוברי הלדינו, יכולה לכונן מחדש גשר של הבנות.

הלדינו היא חידה לשונית, היסטורית ותרבותית, בכל מובן היא חידה, וההיסטוריה שלה מקבילה להיסטוריה המפותלת של היהודים הספרדים. שפה זו ידעה שנים ארוכות של נדודים מספרד אל הבלקן וצפון־אפריקה, ומשם למרחבים חדשים בצפון־אמריקה ובדרומה, שנים ארוכות של התאקלמות במרחבים תרבותיים־לשוניים שהיו זרים למי שמקורו בחצי האי האיברי, שנים של יציבות בחיקה של האימפריה העותמאנית ושנים של סערות גיאו־פוליטיות במרחבי הבלקן. הלדינו ידעה שנים של פריחה לשונית־ספרותית לצד שנים של דעיכה ושנים של קונסנזוס בקרב דובריה לצד שנים של פולמוסים סוערים בדבר מידת הרלוונטיות שלה. ובל נשכח שרוב דוברי הלדינו מהקהילות היהודיות־הספרדיות ההיסטוריות בבלקן, ובראשן קהילת סלוניקי, נרצחו בשואה.

לא קל להעריך מהו מספר דוברי הלדינו, לא בשל הקושי של ביצוע מחקר סטטיסטי־דמוגרפי אלא בעיקר בשל הקושי למדוד מדידה אמפירית ידיעה לשונית בשפה זו. יש הסבורים שבראשית המאה העשרים חיו כ-350 אלף דוברי לדינו (ובכללם גם דוברי חכיתייה, לשונם של יהודים במרוקו הספרדית). היום מספרם של דוברי השפה קטן בהרבה. מה המספר? גם זו חידה. נציין תחילה את מספרם של היהודים־הספרדים שחיים בישראל. לפי אומדנים שונים מספרם עשוי להגיע לכדי 200-150 אלף. כולם עושים שימוש מלא בשפה העברית, אבל לכולם יש של ידע לשוני מסוים בלדינו. בפועל מספרם של האנשים שמסוגלים לעשות שימוש מלא בלדינו קטן למדי. לכאורה כל מי שהוא יהודי־ספרדי היה צריך להיות בעל ידע בשפת הלדינו, בפועל לא זה המצב.

בסמוך להקמתה ב-2021 פירסמה האקדמיה הישראלית ללדינו את "כתיבי הלדינו", פרסום שמטרתו להכניס סדר בכל מה שקשור לשימושי הכתיב באות עברית ובכתב לטיני של הלדינו, ובכך, יש לקוות, הסתיים פולמוס רב־שנים באשר לעקרונות הכתיב הרצויים בשפה זו, במיוחד על רקע גיאוגרפיות משתנות.

 למאמר המלא של פרופסור שמואל רפאל , הלדינו – שפה שהיא חידה – תרבות וספרות, עיתון " הארץ"

מחקר : מדוע אנחנו זוכרים חלומות מסוימים ושוכחים אחרים .

מאת: גדעון לב

כל בני האדם חולמים, שלושה עד חמישה חלומות כל לילה. בתקופת חיים ממוצעת מדובר ביותר מ–100 אלף חלומות, שתופסים כשנתיים מלאות. חלימה לא רק מרכיבה חלק גדול מחיינו, היא גם אחת הפעולות האנושיות היצירתיות ביותר שאנחנו עושים. פול מקרטני חלם את "יסטרדיי", דימיטרי מנדלייב חלם את מבנה הטבלה המחזורית. והם לא היחידים. מחקרים מראים כי בני אדם משיגים ציונים גבוהים יותר במבחני יצירתיות אחרי שינה עם חלימה, בהשוואה למנוחה ללא חלימה, כפי שמלמדים סרטים כמו "מדעי החלום" או "חלומות". ובכל זאת, רוב האנשים כמעט אינם זוכרים את היצירות הליליות שלהם, ורק מעטים זוכרים חלום כמעט מדי בוקר.

באחד מהמחקרים החדשים בחנו מדענים מה משפיע על היכולת לזכור חלומות. הם מצאו שזכירת חלומות מושפעת הן ממשתנים אישיותיים והן ממשתנים סביבתיים. במחקר, שנערך בין 2020 ל-2024, היו 217 משתתפים בגיל 18 עד 70. כל משתתף קיבל מכשיר הקלטה והתבקש לדווח במשך 15 ימים על חוויות שהיו לו בשעת השינה מיד לאחר ההשכמה. המשתתפים גם עברו מבחנים פסיכולוגים אישיותיים ובדיקת אא"ג. איכות השינה שלהם נבדקה בעזרת אקטיגרף (מכשיר המודד את משך השינה, יעילותה והפרעות בזמן השינה).

נמצא שבכל הנוגע ליכולת לזכור חלומות יש שונות גדולה בין המשתתפים. אנשים עם גישה חיובית לחלומות ונטייה לנדידת מחשבות או ל"חולמנות" בזמן הערות זכרו חלומות טוב יותר. גם דפוסי השינה משפיעים על זכירת החלומות – משתתפים שחוו פרקים ארוכים יותר של שינה קלה זכרו יותר חלומות. צעירים זכרו חלומות טוב יותר ממבוגרים, ואילו מבוגרים חוו יותר "חלומות לבנים" – תחושה שהיה לך חלום אבל אינך זוכר את פרטיו. גם לעונת השנה היתה השפעה על היכולת לזכור חלומות: בחורף המשתתפים זכרו פחות חלומות בהשוואה ליתר העונות, אולי בשל השפעת מחזורים צירקדיים המתאימים תפקודים פיזיולוגיים למחזורי היום והלילה. הממצאים פורסמו ביום שלישי בכתב העת Communications Psychology.

למאמר המלא של גדעון לב בעיתון " הארץ" ( קישור)

מלקולם גלדוול מסביר מה גורם לאירוע חברתי להתפשט כמו מגפה

מאת: רונן טל

מגפת התאבדויות של בני נוער תושבי המקום , פופלר גרוב , בעיירה אמריקאית . במשך כעשר שנים, במקבצים שחזרו על עצמם, הנערים והנערות ירו בעצמם או קפצו מגשרים אל מותם. התושבים הנואשים פנו לחוקרים בתקווה לגלות מה גורם לטרגדיה המתמשכת ואיך ניתן לעצור אותה.

שיעור התאבדות "נורמלי" בבית ספר של 2,000 תלמידים עומד על מקרה מוות אחד או שניים מדי עשר שנים, מציין מלקולם גלדוול בספר "נקמתה של נקודת המפנה: סיפורי־על, מפיצי־על ועליית ההינדוס החברתי" (תרגום: שאול לוין, הוצאת ידיעות ספרים). התיכון בפופלר גרוב עבר את הנתון הזה במאות אחוזים. כשבדקו את בית הספר, שנחשב לאחד המצטיינים במדינה, החוקרים גילו אחידות לא אופיינית בקרב אוכלוסיית התלמידים. רבים מהם השיגו ציונים גבוהים בכל המקצועות, השתתפו בפעילויות שמחוץ לתוכנית הלימודים ועסקו בספורט תחרותי. הם הוסללו לרמה גבוהה של הישגיות, דבר שיצר לחץ נפשי וחרדה בדרגות מוגזמות. "פופלר גרוב ידועה לשמצה בלחץ גדול במיוחד להצלחה", סיפר אחד ההורים. "יש עיסוק אינטנסיבי בלהיות הכי טוב. הלחץ הוא מוחשי. אפשר ממש להרגיש אותו".

לגלדוול יש יכולת נדירה להסביר ממצאים עדכניים משדות מחקר שונים באמצעות סיפורים שהוא מלקט מאינספור מקורות. חלק עיקרי מהעבודה שלו הוא קריאה שקדנית וניתוח של אירועים נפרדים שבמבט ראשון לא ניתן לאתר קשר ביניהם.

מגפת ההתאבדויות בפופלר גרוב היא אחד הסיפורים שהוא מביא בניסיונו לתאר צורות חדשות של הנדוס חברתי ונקודות מפנה שגורמות להתפרצות של תופעות תרבותיות. הספר החדש ממשיך מהמקום שבו הסתיים "נקודת המפנה: חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים", שגלדוול פרסם בשנת 2000. התזה שניסח אז גורסת שתופעות תרבותיות, גם כאלה שנראות מסתוריות למדי, מתרחשות באופן דומה למגפות ביולוגיות, ובדיוק כמוהן הן תלויות בהתנהגות של אנשים. רעיונות, אופנות, מגמות או מוצרי צריכה — כולם נולדים ומופצים כמו וירוסים.

לכתבה המלאה בעיתון " הארץ"  ( קישור )

מלחמת 7/10 – כשלון התרבות הארגונית והמודיעין

סקירה מעניינת של סא"ל ( מיל')  עומר דנק ,  איש צוות אוויר,  המצליח תמיד להעמיק בניתוח תהליכים צבאיים ואסטרטגיים בבלוג המעולה שלו .

הסקירה  של עומר דנק מבוססת על שני פודקאסטים שבהם התראיין תא"ל במיל' איתי ברון (רח"ט מחקר בראשית העשור הקודם, ונקרא למיל' אחרי תחילת המלחמה, ואחרי פרישת רח"ט מחקר מילא את התפקיד לכמה חודשים), ופודקאסטים של אלוף במיל׳ שלמה ינאי ואל״מ במיל׳ חנוך דאובה אצל אמיר אורן באפרכסת. השיחות עם איתי לא עוסקות באנשים שנכשלו, אלא בסיבות שבגללן קרה לנו ה-7/10. הדיונים על מי אשם ילוו את מדינת ישראל שנים רבות. מספיק לראות כמה ספרים חדשים יצאו לקראת 50 שנה למלחמת יום כיפור כדי להבין את זה. ברור שיש אנשים ספציפיים שנכשלו בתפקידם, אבל השאלה העמוקה יותר היא למה זה קרה להם, ואני סבור שזה לא קרה בגלל מי שכיהן בתפקיד אלא בגלל סיבות עמוקות יותר, תרבותיות.

לסקירה המלאה בבלוג  " שאלה אסטרטגית" ( קישור)  ,

מלחמת 7/10 – כשלון התרבות הארגונית והמודיעין

מאת Omer Dank  בפברואר 2025

לתשומת לב הקוראים !!

ממליץ להשאיר כתובת מייל כאן למטה ואז תקבלו מדי שבוע את הניוזלור המרתק ישר אליכם