הסתכלות חקרנית של מידען

 הנושאים :

גם ישראל סובלת מבצורת קשה והתייבשות מאגרי מים , אבל בעיית המים של איראן חמורה יותר , מדוע ?

בהשוואה לאיראן ישראל  משקיעה כבר 30 שנה הרבה יותר במתקני התפלה

בעיית המחסור במים בירדן

סוריה סובלת ממשבר מים חמור ומתמשך

גם ישראל סובלת מבצורת קשה והתייבשות מאגרי מים , אבל בעיית המים של איראן חמורה יותר , מדוע ?

איראן מתייבשת ולשלטונות אין מענה • בין הפתרונות: להגלות את תושבי הבירה למשך שבוע בכל חודש למחוז פחות צחיח, וצמצום הצריכה במוסדות חינוך ובמסעדות

בכל איראן  המים מוקצבים. במזרח המדינה הם גם מלוכלכים

איראן סובלת ממשבר מים חמור שהולך ומחריף, עם השפעות על מיליוני תושבים, חקלאות ומערכות תשתית. המשבר נובע משילוב של גורמים טבעיים, ניהוליים וסביבתיים, והוא מוביל לתופעות כמו התייבשות מאגרים, שקיעת קרקע והפגנות ציבוריות גלי חום קיצוניים, כמו אלה שפקדו את המדינה לאחרונה עם טמפרטורות מעל 50 מעלות, מחמירים את המחסור ומגבירים את הביקוש למים

גורמים אנושיים וניהוליים

• ניהול כושל של משאבי מים: עשרות שנים של בניית סכרים ללא תכנון, שאיבת יתר ממאגרים תת-קרקעיים והיעדר השקעה בתשתיות מתקדמות הובילו לקריסה מערכתית.
• צריכה חקלאית מופרזת: החקלאות צורכת כ-90% מהמים במדינה, אך סובלת מבזבוז בשל שיטות השקיה לא יעילות ומדיניות עידוד ייצור לא רווחי

המשבר הגיע ל"נקודת אל-חזור" בחלק מהסכרים, עם נזקים בלתי הפיכים כמו שינויים כימיים במים ושקיעת קרקע בקצב גבוה פי 5-7 מהממוצע העולמי. מומחים מתארים זאת כ"פשיטת רגל הידרולוגית" שמאיימת על יציבות המדינה.

היקף מוגבל של מתקני מים באיראן

איראן אמנם מפעילה מספר מתקני התפלת מים, אך היקפם מוגבל יחסית לצורכי המדינה ולמשבר המים החמור שהיא חווה. נכון לשנת 2022, פועלים במדינה כ-75 מתקנים עם קיבולת כוללת של כ-634,000 מטרים מעוקבים ליום, רובם במחוזות הדרום. מתקנים נוספים נבנים, כולל מתקן ראשון המופעל באמצעות אנרגיה גרעינית בבושהר, עם קיבולת צפויה של 70,000 מטרים מעוקבים ליום. עם זאת, בהשוואה למדינות שכנות כמו ערב הסעודית, שמספקת 70-90% מצריכת המים שלה באמצעות התפלה, איראן נמצאת בפיגור משמעותי. הגורמים העיקריים למחסור היחסי במתקנים כאלה נובעים ממגבלות כלכליות, טכנולוגיות ופוליטיות.

הקמה ותפעול של מתקני התפלה דורשים השקעות כספיות עצומות, הן בפיתוח והן בתחזוקה שוטפת. איראן נמצאת במשבר כלכלי עמוק, עם תקציבים מוגבלים המוקצים לנושאים אחרים כמו תוכנית הגרעין, מה שמקשה על מימון פרויקטים כאלה. לדוגמה, עלויות הטיפול במשבר המים מוערכות בכ-15.7 מיליארד דולר, אך התקציב הלאומי הקצה רק כ-568.2 מיליון דולר.

בהשוואה לאיראן ישראל  משקיעה כבר 30 שנה הרבה יותר במתקני התפלה

ישראל היא מובילה עולמית בהתפלת מי ים, וההשקעות בתחום זה הפכו את המדינה לעצמאית ברובה באספקת מים שפירים. נכון לשנת 2023, כ-85-90% מצריכת המים של משקי הבית והתעשייה בישראל מגיעה ממתקני התפלה. ההשקעות כוללות שיתופי פעולה ציבוריים-פרטיים (PPP), מימון בינלאומי ותקציבים ממשלתיים, עם דגש על התמודדות עם שינויי אקלים ומחסור טבעי במשאבי מים

 מקור

בצילום : מתקן התפלת המים בפלמ"חים

מצב נוכחי וכושר ייצור

• בישראל פועלים כיום חמישה מתקני התפלה עיקריים (אשקלון, פלמחים, חדרה, שורק 1 ואשדוד), עם כושר ייצור כולל של כ-660 מיליון מ"ק מים בשנה.
• עד 2025 צפויים להיבנות שני מתקנים נוספים (גליל מערבי ושורק 2), שיביאו את התפוקה הכוללת לכמיליארד מ"ק בשנה, המהווים כ-80% מצריכת מי השתייה.
• כל המתקנים נמצאים כיום בידיים פרטיות, לאחר מכירת המתקן באשדוד לקרן ג'נריישן קפיטל ולחברת שפיר.

השקעות ספציפיות ופרויקטים בולטים

• מתקן גליל מערבי ("ברכת מרים"): עלות הקמה כוללת של כ-425 מיליון יורו, מתוכם 150 מיליון יורו ממימון בנק ההשקעות האירופי (EIB). זהו המתקן הראשון בצפון ישראל, שיופעל באמצעות אנרגיה מתחדשת ויספק מים לחלק הצפוני של המדינה.
• תוכנית השקעות של מקורות: החברה מתכננת להשקיע כ-14 מיליארד שקל בשבע השנים הקרובות, כולל 7 מיליארד שקל לשיפור מערכות מים, 2.5 מיליארד שקל לקידוחים חדשים וחלק קטן (פחות מחצי מיליארד שקל) לפרויקט תעלת הימים.
• מתקנים נוספים: EIB תמך בארבעה מתוך שבעת המתקנים הגדולים בישראל, כחלק משיתוף פעולה ארוך טווח עם חברת IDE.

תוכניות עתידיות והשקעות נדרשות

• כדי להתמודד עם גידול הביקוש (צפוי לעלות ב-12% עד 2025 וב-8% נוספים עד 2030), ישראל זקוקה לחמישה מתקני התפלה חדשים ב-15 השנים הקרובות – מתקן חדש כל שלוש שנים בממוצע.
• שלושה מתקנים עדיין ללא תוכניות מפורטות, עם עלות מוערכת של 8-10 מיליארד שקל. ללא השקעות אלו, עלול להיווצר מחסור של 170 מיליון מ"ק בשנה עד 2030, ועד 565 מיליון מ"ק עד 2050.
• ההשקעות ממומנות בעיקר דרך מודל PPP, שמאפשר יישום יעיל ומקסום השפעה כלכלית. עם זאת, ללא תקציבים נוספים, עלולות העלויות להשפיע על תעריף החשמל לצרכנים.

ההשקעות הללו הפכו את ישראל למודל עולמי להתמודדות עם מחסור במים, ואף מאפשרות ייצוא מים לשכנות כמו ירדן

 מקור המידע

מקור מידע 2

התמודדות של ישראל עם בצורות גוברות והולכות, תלויה במידה רבה בהיקף ההתפלה. כמות המים שהגיעה בשנים האחרונות למערכת האספקה הארצית ממתקני התפלה היא כ-600 מיליון מטרים מעוקבים. לפי תוכנית האב של רשות המים, כמות זו תגדל פי שניים ואף יותר מכך במהלך העשור הבא. לפני כשנתיים אמור היה להתחיל לפעול באזור ראשון לציון מתקן התפלה נוסף (שורק 2) עם כושר הפקה של 200 מיליון מטרים מעוקבים בשנה. הקמת המתקן התעכבה בגלל המלחמה וכיום הוא פועל, אך עדיין לא בתפוקה מלאה. בתוך שנתיים אמור להתחיל לפעול בגליל המערבי מתקן התפלה נוסף ומתקן שלישי יוקם באזור עמק חפר ויתחיל לפעול ככל הנראה בעוד שמונה שנים.

מקור המידע : צפריר רינת , עיתון " הארץ"

כיום יש בישראל מתקני התפלה בחדרה, אשקלון, אשדוד, שניים בשורק, מתקן בפלמחים בקרקע פרטית. אלא שכאן יש בעיה חדשה: כל מתקן התפלה צורך כחצי אחוז מצריכת החשמל במדינת ישראל..

"מתקן ההתפלה בגליל המערבי צפוי להיכנס לפעילות לקראת 2027,

בשל הבצורת החריפה, רשות המים החליטה להגדיל אל כמות המים שהיא רוכשת ממתקני התפלה. "אנחנו רוכשים יותר כדי לחפות על החוסר. אם מתקן ההתפלה אשדוד מייצר 100 מיליון קוב מים בשנה, אנחנו רוכשים ממנו קצת יותר כי פשוט לא ירד גשם השנה. והמים האלה יותר יקרים. בקרוב נפנה למתקני התפלה ונבקש מהם אפשרות להוסיף עוד ייצור. אנחנו יכולים לבקש מהם לייצר עוד מים בתעריף חשמל יקר יותר".

"משק המים פועל בראיה ארוכת טווח. היום אנחנו עובדים על מיון מוקדם למתקן ההתפלה השמיני שאמור לפעול עד 2032. תמיד לוקחים תרחישים מחמירים ונערכים לתקופות בצורת. בין 2013 ל-2018 הכנרת הייתה כמעט בקו השחור, אז החזרנו את רננה רז מהנפטלין. משק המים נערך ועדיין היו מים בברזים. אנחנו לוקחים בחשבון הפחתה של 12% במשקעים עד 2050, והפחתה חריפה יותר עד 2100. נצטרך להקים עוד ועוד מתקני התפלה, ועוד ועוד חקלאים שישקו במי קולחין". ב-2050 יהיה לנו כושר ייצור של 1.7 מיליארד קוב מים. היום יש לנו כושר ייצור של 800 מיליון קוב".

מקור המידע : אילנה קוריאל

בעיית המחסור במים בירדן

ירדן נחשבת לאחת המדינות העניות ביותר במשאבי מים בעולם, עם מצוקה כרונית שמחריפה בשנים האחרונות. מכסת המים לנפש עומדת על כ-61 מ"ק בשנה בלבד, פחות מ-15% מקו העוני העולמי (500 מ"ק לאדם). הבעיה פוגעת בכל תחומי החיים, כולל אספקה יומיומית, חקלאות וכלכלה, ומאיימת על יציבות המדינה.

גורמים עיקריים למחסור

• גידול אוכלוסייה מהיר: אוכלוסיית ירדן מונה כ-11.5 מיליון נפש, כולל מאות אלפי פליטים מסוריה, עיראק ופלסטין לאורך השנים. זרם הפליטים יוצר עומס עצום על תשתיות המים הקיימות.
• שינויי אקלים: ירידה של כ-20% בכמות המשקעים, בצורות ממושכות ועליית טמפרטורות מגבירות את האידוי ומפחיתות את הזמינות. בשנים האחרונות, אזורים דרומיים קיבלו פחות מ-40% משקעים רגילים.
• אובדן מים ובזבוז: כ-48% מהמים אובדים בצנרת בגלל דליפות, גניבות ובארות פיראטיות. בנוסף, שאיבת יתר ממאגרי מי תהום גורמת לדלדולם.
• מקורות מים מוגבלים: כ-40% ממקורות המים נמצאים מחוץ לגבולות, ותלות בשכנות כמו סוריה וישראל מחמירה את הבעיה.

השלכות הבעיה

• אספקה יומיומית: בשכונות בעמאן ובאזורים אחרים, מים מסופקים רק פעם בשבוע למשך 24 שעות, ותושבים נאלצים לאגור אותם. באזורים כמו אג'לון וג'רש, ההפסקות נמשכות עד שלושה שבועות.
• פגיעה בחקלאות וכלכלה: החקלאות צורכת כ-55% מהמים, אך סובלת ממחסור שפוגע בייצור מזון ובתעסוקה. זה מוביל לתלות גוברת בייבוא, עלייה במחירים וחוסר ביטחון תזונתי.
• מתחים חברתיים: המחסור גורם למחאות מקומיות, תחושת אפליה ופוטנציאל להגירה המונית, מה שעלול לערער את היציבות הפוליטית. סכרים מרכזיים מלאים רק ב-25% מקיבולתם.
• השפעות סביבתיות: שאיבת יתר משנה את איכות המים ומגבירה סיכונים כמו שיטפונות ועליית פני הים.

מאמצים להתמודדות

ירדן מקדמת אסטרטגיה לאומית למים (2023-2040), הכוללת חיסכון, שיפור תשתיות ומאבק בגניבות. פרויקט מרכזי הוא "המוביל הלאומי" – מתקן התפלה בעקבה עם צינור לעמאן, שיספק 300 מיליון מ"ק בשנה בעלות של 2.5 מיליארד דולר. בנוסף, ירדן מקבלת סיוע מישראל: כ-100-200 מיליון מ"ק מים מותפלים בשנה כחלק מהסכמי שלום, עם תוספות בשנים האחרונות. עם זאת, הפתרונות לא מספקים הקלה מיידית, והמשבר עלול להחמיר ללא צעדים דחופים.

מקור המידע

במסגרת הסכם השלום עם ירדן שנחתם ב-1994 הסכימה ישראל על העמדת 50 מיליון מ"ק לשנה לשימוש ירדן, רובם ממי הכנרת. לאורך השנים הוגדלה כמות המים שישראל מספקת לירדן, אשר הועלתה באחרונה ל-100 מלמ"ק, ונבחנות אפשרויות להגדלה נוספת באמצעות מים מותפלים. הקשרים על בסיס שיתוף פעולה בנושאי מים היו אחד המניעים העיקריים להסכם השלום בין ישראל לירדן, והם תרמו לאורך השנים להיווצרות הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות (אם כי הדבר טרם חלחל לשלום חם בין האוכלוסיות). בתוך כך, תוכניות לשיתוף פעולה בין ישראל לירדן זכו לתנופה עם חתימת מזכר ההבנות בשלהי 2022, המוכר גם בשם Green Blue Deal (מים תמורת אנרגיה), שבמסגרתו הסכימו ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות לקדם פרויקט בתיווך ובמימון אמירותי להקמת שדות סולאריים בירדן עבור הפקת חשמל סולארי לישראל, אשר תספק בתמורה מים לירדן באמצעות מתקני התפלה חדשים שתקים. אף על פי שנכון לעת הזו לא ברור אם הפרויקט יתממש, עדיין מדובר בהתפתחות חשובה בדיפלומטיית המים הישראלית.

מקור המידע

סוריה סובלת ממשבר מים חמור ומתמשך,

סוריה סובלת ממשבר מים חמור ומתמשך, הנובע משילוב של בצורת ממושכת, שינויי אקלים, הרס תשתיות במלחמה והשפעות גיאופוליטיות. המשבר מחריף את המצב ההומניטרי במדינה, גורם לרעב, התפשטות מחלות ומחסור באנרגיה, ומשפיע על מיליונים מתושביה

מקור המידע

גורמים עיקריים למחסור

• בצורת והתייבשות נהרות: נהר הפרת, מקור המים המרכזי, מתייבש בשל ירידה במשקעים (18 מ"מ פחות בממוצע לחודש) ועליית טמפרטורות, מה שמפחית את זמינות המים בכ-40% בעשור האחרון. אם המגמה תימשך, הנהר עלול להתייבש עד 2040.
• השפעת המלחמה: כ-50% מתשתיות המים והביוב נהרסו או אינן מתפקדות עקב לחימה, מחסור בחשמל וחבלה, מה שמוביל לאובדן מים נקיים.
• גורמים גיאופוליטיים: טורקיה שולטת בכ-90% מזרימת הפרת ומשתמשת בסכרים להפחתת הזרימה כמנוףפוליטי, מה שמפחית את כמות המים בסוריה בכמחצית. בנוסף, פעילויות צבאיות, כמו אלה של צה"ל באזורים גבוליים, גורמות למחסור מקומי, כפי שדווח באזור כודנה במאי 2025.
• שינויי אקלים וזיהום: אזורים כמו א-סווידא סובלים ממחסור חמור עקב אובדן מקורות מים ראשיים מאז 2012, זיהום ותשתיות מיושנות.

השלכות המשבר

• פגיעה באוכלוסייה: כ-60% מהתושבים (כ-12.4 מיליון איש) סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, עם ירידה דרמטית בתפוקת חיטה (מ-2.8 מיליון טונות ב-2020 למיליון ב-2021). באזורים כמו סווידא, יש מחסור חמור במים ובחשמל, מה שמחמיר את המצב ההומניטרי.
• השפעות כלכליות וחברתיות: המחסור מפחית את ייצור החשמל (רק 70% מהקיבולת בסכרים), גורם למחאות ומגביר תלות בסיוע חיצוני. הוא גם מנוצל על ידי גורמים כמו איראן להעמקת השפעתם.
• סיכונים אזוריים: זיהום בנהרות כמו הפרת והירמוך גרם להתפרצויות כולרה, שזלגו אף לישראל ב-2022.

מאמצי התמודדות

סוריה מתקשה להתמודד ללא סיוע בינלאומי, והמשבר ממשיך להחמיר ללא פתרונות שורשיים כמו שיקום תשתיות ושיתוף פעולה אזורי. מומחים מדרגים את סוריה במקום ה-25 בעולם בסיכון למחסור מים קיצוני עד 2040.

מקור המידע

רישום כאן למטה לקבל הניוזלטר כל שבועיים במייל