הנושאים

המשבר הדמוגרפי האקוטי של רוסיה

הגורמים למשבר הדמוגרפי  העמוק ברוסיה

מחדל ה7 לאוקטובר מנקודת מבט סוציולוגית

"הצלת בעלי חיים הייתה סוג של תיקון": המחקר שבחן את היחס שלנו לחיות במלחמה

תגלית פורצת דרך במכון ויצמן יכולה להוביל לדור חדש של אנטיביוטיקות

המשבר הדמוגרפי האקוטי של רוסיה

מאת: עופר אילני

איוון קראצב, אחד ממדעני המדינה הבולטים באירופה כיום,  לטענתו, המניע העיקרי לפעולותיו של פוטין היה המשבר הדמוגרפי האקוטי של רוסיה. אוכלוסייתה של המדינה מתכווצת במהירות, ועומדת כיום על 145 מיליון איש בלבד. עד אמצע המאה היא תהיה קטנה מזו של אתיופיה, מצרים ומקסיקו, ואולי של מדינות רבות נוספות. זה לא ממש מספיק בשביל מעצמת־על. פוטין הצהיר כמה פעמים שעתידה של רוסיה תלוי בגודל האוכלוסייה שלה. בכמה נאומים הוא ביכה את האובדן הדמוגרפי שהכה ברוסיה במאה שעברה בשל מלחמת העולם השנייה, שבה נהרגו 27 מיליון מאזרחי ברית המועצות, ובשל הזעזועים הפוליטיים והחברתיים האחרים שפקדו אותה. אלמלא האסונות האלו, הוא טוען שאוכלוסיית רוסיה היתה אמורה למנות כיום חצי מיליארד בני אדם.

כמו מדינות רבות אחרות הסובלות ממשבר דמוגרפי, רוסיה נוקטת צעדים שונים כדי לעודד ילודה. אבל הפלישה לאוקראינה היתה צעד נואש: ניסיון להגדיל את האוכלוסייה על ידי סיפוח של עשרות מיליוני אוקראינים — שבעיני פוטין נחשבים זהים אתנית לרוסים. הוא כבר עשה זאת בעבר כשסיפח את קרים, וכך הוסיף לאוכלוסיית רוסיה 2.4 מיליון בני אדם. לא בכדי אחד מפשעי המלחמה המחרידים שביצע פוטין הוא חטיפה של ילדים אוקראינים שהועברו לרוסיה.

לכתבה המלאה במוסף עיתון " הארץ" ( קישור)

הגורמים למשבר הדמוגרפי  העמוק ברוסיה

1. ירידה בשיעור הילודה: רוסיה מתמודדת עם שיעור ילודה נמוך מאוד, עם פחות מ-1.2 ילדים לאישה בממוצע, מה שמקשה על החלפת הדורות. ב-2024, רוסיה רשמה את מספר הלידות הנמוך ביותר מזה רבע מאה, עם רק 1.22 מיליון לידות.
2. עלייה בשיעור התמותה: רוסיה סובלת משיעורי תמותה גבוהים מאוד, במיוחד מגורמים מניבלים כמו אלכוהוליזם ותאונות דרכים ב-2024, מספר המתים עלה ב-3.3% ל-1.82 מיליון.
3. הזדקנות האוכלוסייה: האוכלוסייה הרוסית מזדקנת במהירות, מה שמגביר את הלחץ על מערכת הבריאות והביטוח הלאומי.
4. הגירה ומלחמה: המלחמה באוקראינה והמשבר הכלכלי הם גורמים נוספים שתורמים למשבר הדמוגרפי, כולל ירידה בהגירה לתוך רוסיה ועלייה בהגירה ממנה.

השלכות המשבר

• השפעה על הכלכלה: המשבר הדמוגרפי מוביל למחסור בכוח עבודה, מה שמקשה על התפתחות הכלכלה ואף מאיים על יכולתה של רוסיה לנצל את משאביה הטבעיים.
• ביטחון לאומי: המשבר מעמיד בסיכון את יכולתה של רוסיה לשמור על שטחה, במיוחד באזורים מרוחקים שבהם האוכלוסייה קטנה ומזדקנת.
• מדיניות דמוגרפית: נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הכריז על הפתרון הדמוגרפי כעדיפות עליונה, אך נכון לעכשיו, המדיניות לא הצליחה להפוך את המגמה.

בסיכומו של דבר, המשבר הדמוגרפי ברוסיה הוא בעיה חמורה שמשפיעה על כל היבטי החיים במדינה, ודורש פתרונות מיידיים ומקיפים.

מקור המידע

המשבר הדמוגרפי ברוסיה משפיע על יכולתה של רוסיה לנהל את המלחמה באוקראינה. ההשפעות העיקריות כוללות:

• מחסור בכוח אדם:
  • אוכלוסייה מזדקנת ושיעורי ילודה נמוכים מגבילים את מספר הצעירים הזמינים לגיוס צבאי. זה מקשה על רוסיה למלא את שורותיה בצבא ולהחליף את האבדות שנגרמו במלחמה.
  • בנוסף, מחסור בעובדים בתעשיות חיוניות עלול לפגוע ביכולתה של רוסיה לייצר ציוד צבאי ולתחזק אותו.
• הגירה:
  • המלחמה הובילה לגל הגירה גדול מרוסיה, כאשר צעירים רבים בוחרים לעזוב את המדינה כדי להימנע מגיוס או בגלל התנגדותם למלחמה.
  • בריחת מוחות זו מחריפה את המחסור בכוח אדם ופוגעת בפוטנציאל הכלכלי של רוסיה.
• פגיעה במורל:
  • האבדות הרבות במלחמה והפגיעה הכלכלית הנלווית לה עלולות להשפיע על המורל בקרב האוכלוסייה הרוסית.
  • חוסר שביעות רצון מהמלחמה עלול להוביל לערעור היציבות החברתית והפוליטית.
• השלכות ארוכות טווח:
  • ההשלכות של המשבר הדמוגרפי עלולות להקשות על רוסיה לשקם את כלכלתה לאחר המלחמה.
  • מחסור בכוח אדם ופגיעה בפוטנציאל הכלכלי עלולים להחליש את מעמדה של רוסיה כמעצמה עולמית.

לסיכום, המשבר הדמוגרפי הוא אתגר רציני עבור רוסיה, והמלחמה באוקראינה מחריפה אותו. השילוב של שני גורמים אלו עלול להשפיע באופן משמעותי על יכולתה של רוסיה לנהל את המלחמה ולעצב את עתידה.

מחדל ה7 לאוקטובר מנקודת מבט סוציולוגית

מאת: הסוציולוג פרופסור עוז אלמוג

לתחקירי הצבא, השב"כ והמוסד לא תהיה תועלת אמיתית אם לא יוקדש מקום גם לבחינת הגורמים התרבותיים שהובילו למחדל ה-7 באוקטובר. רק באמצעות ניתוח סוציולוגי ניתן להבין כיצד התבסס קונפורמיזם כה גורף וכיצד נעלמו כמעט לחלוטין ספקנות ואומץ לחרוג מהשורה. התופעה הזו אינה מוגבלת למודיעין בלבד אלא גם לרמה המבצעית, ולמעשה משתרעת על פני כל תחומי הצבא ולכל אורך ההיררכיה הצבאית – מהטוראי ועד לרמטכ"ל.

אמנם היו צדיקים וצדיקות בודדים שהתריעו ונדחו, אך גם הם לא דפקו על השולחן בעוצמה מספקת – כפי שנדרש במצבי קיצון.

הפסיכולוג עופר גרוזברג תיאר בראיונות ובספרו החדש את "הכתם השחור" של אמ"ן: חוסר הנכונות ללמוד ולהבין פערים תרבותיים, שהוביל לכשל בהבנת כוונות האויב. מעבר לצבא, מדובר בכשל מתמשך של השמאל העולמי (כולל באקדמיה), שעבורו "מנטליות" היא מושג לא קיים. גרוזברג גם הדגיש את ההומוגניות החברתית בתוך אמ"ן, המייצרת פס ייצור אחיד של דעות, ואת תרבות ההשתקה הפנימית הנובעת מקוד ההישגיות והאופורטוניזם שהשתרש בחברה הישראלית.

אולם ישנן עוד מספר סיבות סוציולוגיות חשובות למחדל הצבאי כולו, שטרם זכו להתייחסות. בספרנו על דור ה־Y, הצבענו על תופעה מטרידה המאפיינת את הצעירים בימינו: רבים מאבדים היום תכונה ישראלית מובהקת, שהייתה בעבר הכוח המניע להישגיות וליצירתיות בכל תחום, ובכלל זה התחום הצבאי: הדחף והתעוזה לחשוב מחוץ לקופסה, לשבור מוסכמות, לחרוג מגבולות המשימה המוגדרת, ולהשקיע מאמץ מעבר לנדרש – תוך נכונות לשלם מחיר חברתי עבור עצמאות זו. תכונה זו זכתה לכינוי ”חוצפה ישראלית“, כלומר חוצפה חיובית.

חשוב להדגיש שוב ושוב כי בדור הצעיר, כולל בקרב אלו המשרתים בצה“ל, קיימים לא מעט כישרונות שתרמו רבות לפיתוחו – בתחומי הטכנולוגיה, תורת הקרב, החשיבה האסטרטגית ועוד. רבים אף גילו יוזמה ותושייה שסייעו להישגים הלא מבוטלים שהשיג צה“ל במערכה הנוכחית. עם זאת, עובדה עגומה אחת נותרת מהדהדת: המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה התרחש במשמרת של דור ה־Y ודור ה־Z – דורות המאיישים כיום את התפקידים בצה“ל, מהחיילים הפשוטים ועד למפקדי חטיבות ואוגדות.

מעבר לירידה ההדרגתית באטרקטיביות של שירות הקבע בצה“ל, שמילאה את הארגון בקצינים בינוניים, התפתחה בתוכו תרבות ארגונית בעייתית שמקורה בקודים שהביאו איתם דור ה־Y ודור ה־Z: הגישה הדחיינית של ”נפתור את הבעיה כשנגיע אליה“ מובילה לקשיים בפתרון בעיות מורכבות ולא ליניאריות. בנוסף, כאשר המוטו הוא ”אל תתערב בעניינים שלא שייכים לך“ (mind your own business) – הסקרנות, החקרנות והחשיבה העצמאית וההיקפית נחלשות. גם הנטייה הרווחת בדור הזה להימנע מביקורת על חברים ועמיתים מתוך חשש לפגוע בהרמוניה הפנימית מהווה מכשול הרסני, במיוחד בארגונים צבאיים המושתתים על שקיפות, יושרה מקצועית, תעוזה ואחריות אישית.

המחשה לגודל הבעיה הזו אפשר למצוא בשני נתונים שהופיעו במחקר האחרון שלנו על דור ה-Z במלחמה (בחסות קרן טרמפ): קרוב ל־40% מהנשאלים סימנו את ”הקושי בקבלת ביקורת“ כמאפיין של הדור שלהם. לשאלה: ”עד כמה קשה לדעתך לצעירים בימינו להביע דעה לא מקובלת בין חברים?“ רק 14% השיבו ”לא קשה/קל“.

אגב, בסדרת הטלוויזיה הפופולרית והמאוד אותנטית ”המפקדת“, שבמרכזה עומדת דמותה של נועה, מפקדת צעירה שמנסה להוכיח את עצמה בתפקידה החדש – קיימת המחשה אמנותית לכמה מהמאפיינים הטיפוסיים של דור ה־Z בצה“ל, ובכלל זה הקושי לייצר סמכות והקושי להביע עמדה שאינה פופולרית בקרב האנשים בסביבתך.

 מקור המידע : פרופסור  עוז אלמוג

        "הצלת בעלי חיים הייתה סוג של תיקון": המחקר שבחן את היחס שלנו לחיות במלחמה

מאת: גלי וינרב

"הצלת בעלי חיים הייתה סוג של תיקון": המחקר שבחן את היחס שלנו לחיות במלחמה

ד"ר ענת בן יונתן, אנתרופולוגיות של יחסי אדם־חיה מאוניברסיטת תל אביב, ושותפתה, ד"ר לימור חן מהחוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, בדקו איזה תפקיד מילאו בעלי החיים בתהליך הריפוי שלנו כחברה

המחקר של ד"ר ענת בן יונתן, חוקרת של יחסי אדם־חיה מאוניברסיטת תל אביב, ושל שותפתה, ד"ר לימור חן מהחוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, מסיט את המבט לעולם החי, שגם הוא נפגע במלחמה – חיות מחמד וחיות משק נורו ונפצעו בטבח, ועם הכניסה לעזה הפוקוס עבר לכלבי יחידת עוקץ, שלחמו לצד החיילים. המחקר ביקש לבדוק מה אומר היחס שלנו לבעלי החיים במלחמה על החברה שהפכנו להיות.

"ראינו קודם כול ניסיון לריפוי של הטראומה הלאומית דרך הצלת בעלי חיים, פעולות ההצלה היו לעתים פיצוי על חוסר היכולת להציל בני אדם, סוג של תיקון", אומרת בן יונתן, שניתחה במסגרת המחקר 620 פוסטים בפייסבוק ואת התגובות להם בשלושה סוגי מקורות: ערוצי חדשות, חוות שיקום והצלה וארגוני זכויות בעלי חיים.

ההבדל בין כלב לפרה

החוקרות מצאו גם מופעים של טשטוש גבולות בין בני האדם לחי, ולפעמים סימן גבולות בחזרה. "למשל, על כלב עוקץ נאמר 'במותו ציווה לנו את החיים', ממש כפי שנאמר על חייל בן אנוש. בין בעלי החיים שעסקנו בהם, לחיות המלחמה ניתן היחס הטוב ביותר, אולם ברגע שעלו שאלות לגבי סיכון אדם לעומת סיכון של חיה, כן הובהר שחייל חשוב יותר מכלב.

"החיילים של יחידת עוקץ שעובדים עם הכלבים רואים בהם חברים שלהם, חלק מהיחידה ממש כמו החיילים האחרים שנלחמים לידם. המפקדים כבר לא רואים זאת כך".

כלומר, עד גבול מסוים אנחנו משליכים על בעלי החיים את היחס שלנו לבני אדם, ובמלחמה כל הרגשות העזים שלנו באים לידי ביטוי גם כך. אך ההשלכה הזאת קורסת כאשר אינה תואמת את האינטרסים שלנו.

מול חיות המשק השיח נשאר יצרני ברובו. "אנחנו קוראים לזה 'הרפרנט הנעדר'. דיברו על כך שהרפת צריכה לחזור לפעול כדי לשקם את הקיבוץ, אבל לא דיברו על מצב הפרות.

"אני מעורבת במחקר אחר שבו ראינו שהסטרס של הפרות אכן גבוה מאוד, וכתוצאה מכך הן עלולות לסבול מדלקת עטין, שמשפיעה גם על החלב, שכעת מכיל חיידקים בכמויות גבוהות, אבל גם אם מביאים בחשבון את ההשפעות האלה, לא מדברים על החיה שחווה סטרס אלא על מה שקורה לחלב".

לשמר את האנושיות

אפשר לראות זאת בשיח לגבי הכלבים מעזה. "היה דיון אם לירות בהם לפני שהם מגיעים להסגר. פרקטית, החשש היה שיש להם כלבת, אבל בשיח הציבורי היה קל יותר לדרוש לירות בהם, כי הם כלבים עזתיים, לא משלנו".

ובכל זאת, נחגגו גם מקרים שבהם חיילים הצילו כלבים או חמורים עזתיים וטיפלו בהם. "בקהילה למען זכויות בעלי החיים בחו"ל קראו לזה גרין ווש, כלומר ניסיון של ישראל למרק את מצפונה לגבי הרג בני אדם על ידי הצלת בעלי חיים. אנחנו רואים בזה משהו קצת אחר, את הרצון של החיים לשמר את האנושיות. החייל נותן לחמור מים כי באמת אכפת לו מהחמור, אבל גם כי בסופו שלדבר הוא חוזר הביתה לחברה, והוא כן רוצה להרגיש שהוא ממשיך להיות חלק מהחברה האנושית, כן רוצה את האישוש של החברה.

למאמר של גלי וינרב בעיתון גלובס ( קישור)

תגלית פורצת דרך במכון ויצמן יכולה להוביל לדור חדש של אנטיביוטיקות

התגלית החדשה שמסעירה את עולם הביומד: חוקרים במכון ויצמן גילו מנגנון חיסוני שיכול להוביל לדור חדש של אנטיביוטיקות. מה זה אומר על עמידות החיידקים, ולמה יש מי שכבר מכריז כי זו בשורה עצומה ופורצת דרך?

מאת: גלי וינרב

 פרופ' יפעת מרבל ממכון ויצמן חוקרת את פחי האשפה של התאים האנושיים, ובשנים האחרונות היא מוצאת שם אוצרות.

במאמר שמתפרסם היום בכתב העת Nature, היא ושותפיה למחקר מתארים מנגנון חיסוני שלם שלא היה ידוע בעבר ונמצא שם. לצד מערכת החיסון המולדת ומערכת החיסון הנרכשת כפי שאנחנו מכירים אותה, פועלת זרוע נוספת.

חומרים בפח האשפה

מה שמרבל קוראת לו "פח האשפה של התא" הוא הפרוטאוזום, קומפלקס חלבוני הנמצא בשפע בתאים של רוב האורגניזמים. זה כמה שנים שמרבל והחוקרים במעבדה לומדים אותו ואת תוצריו, בשיטות שהם פיתחו ולכן מניבות המון גילויים חדשים.

"במקור בכלל לא חקרתי לא מיקרוביולוגיה ולא חיידקים", אומרת מרבל לגלובס. "חקרנו איך תוצרי הפירוק בפרוטאוזום משתנים במצב של מחלה סרטנית או מחלה אוטואימונית". ההפתעה הראשונה התגלתה לפני כמה שנים. "גילינו לא רק שתוצרי הפירוק בתוך הפרוטאוזום אחרים מאשר ברקמה בריאה, אלא שהפרוטאוזום, הפח עצמו, הוא שהשתנה"

.לכתבה של גלי וינרב בעיתון גלובס  (קישור)

כדאי לכם להשאיר כתובת מייל כאן למטה ולקבל כל שבוע את הניוזלטר הכי מרתק בישראל !!