כמה דברים מעניינים יותר מאשר הכותרות הרגילות בעיתונים : גם הפעם חפרנו קצת יותר לעומק והממצאים , לעניות דעתנו , מעניינים . תודה גם לנורית סלנט ( פעם מורה להיסטוריה , תמיד מורה להיסטוריה) .
הנושאים
מצודת חלב העתיקה: רקע היסטורי
חגורה ירוקה": סין השלימה פרויקט ענק במערבה נגד תופעת המדבור
אפריקה : החומה הירוקה הגדולה
למה נשות סין מצליחות לפתח קריירה מרשימה אפילו כשהן מגיעות מהשכבות הנמוכות?
קונפוציוס ומעמד הנשים בסין בעבר
מצודת חלב העתיקה: רקע היסטורי
אנשי ארגון מורדים אסלאמיסטי חוגגים ניצחון במצודה העתיקה בחלב
העיר חלב היא אחד המקומות הנושבים הידועים העתיקים ביותר בעולם והחלה להתפתח בימי קדם על קבוצה של גבעות השוכנות כיום סביב גבעת המצודה שבמרכז העיר. ממצאים בסביבתה מראים כי העיר יושבה כבר בימי קדם, והייתה לנקודת סחר חשובה במשך כל העת העתיקה, וזאת בשל מיקומה האסטרטגי במפגש דרכי מסחר, האחת בין הים התיכון ממערב לעמק הפרת במזרח, והאחרת בין דמשק מדרום לאסיה הקטנה מצפון.
העיר העתיקה בחלב מוגדרת כאתר מורשת עולמי, וגורלה של העיר העתיקה מדאיג היסטוריונים וארכיאולוגים ברחבי העולם.
מצודת חלב העתיקה: רקע היסטורי
Aleppo Citadel,
מצודת חלב (قلعة حلب) שוכנת בליבה של העיר העתיקה. היא מתנשאת לגובה של כ-50 מטר מעל סביבתה, וצורתה כשל אליפסה באורך של 295 מטר ממזרח למערב, וברוחב של 170 מטר מצפון לדרום[36]. היא מוקפת בחומות ובמגדלי שמירה בגבהים משתנים, ובחפיר רחב ועמוק ברוחב של כ-80 מטר. החפיר עמוק מהשטח המקיף את המצודה בכ-20 מטר, ועל מדרונותיו העולים אל המצודה ניצבים שני מגדלי שמירה קדמיים: האחד מדרום למצודה והאחר מצפון לה. גשר בודד מוביל אל המצודה מעל לחפיר בצידה הדרום-מערבי ומסתיים במבנה השער הפנימי.
דברי ימיה של המצודה שלובים בתולדותיה של העיר, וגילה יותר מאלפיים שנים. במקום שכן מקדש חתי שהוקם בסוף האלף ה-2 או בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס. לאחר כיבוש חלב בידי אלכסנדר מוקדון, היא נשלטה בידי סלאוקוס הראשון, ובתקופה זו החל ביצורה של המצודה והוקמו חומותיה הראשונות. אל התל הוביל רחוב מקורה באכסדרה שקישר בינה לבין העיר ההלניסטית ממערב. הביזנטים הקימו במצודה כנסיות וחפרו במצודה בארות מים. הם הפכו אותה למרכז מבוצר וחזק, והערבים נאלצו לצור עליה משך שלושה חודשים בשנת 637, עד שהביזנטים נכנעו.
חשיבותה של המצודה גברה בתקופת מסעי הצלב, עת שימשה כמעוז מוסלמי כנגד הצלבנים. עיקר התפתחותה של המצודה היה במאה ה-12 ובמחצית הראשונה של המאה ה-13. תחילה נוספו לה הארסנל ושני המגדלים החיצוניים. לאחר מכן הוקמו בה מאגר מים, מגרש מרוצים, שני אולמות אחסון גדולים לדגנים, ומעבר סתרים תת-קרקעי שהוביל מהמצודה צפונה. שתיים מהכנסיות הביזנטיות הוסבו למסגדים, ובתקופה זו נבנו גם מבני השער של המצודה, המקושרים זה לזה בגשר הנשען על קשתות. במבנה השער הפנימי הוקמו חמישה אולמות מקורים בקמרון חבית ששלושה שערי ברזל חצצו ביניהם. החפיר הועמק וצופה במשטח אבן ומולא במים. במצודה נחפרו מערות ששימשו כבית כלא והוקם בה קסרקטין. בעשור הראשון של המאה ה-13 התפתחה המצודה לארמון איובי מבוצר, שכלל גנים ובתי מרחץ. מארמון זה השתמר, בין היתר, שער הכניסה המעוטר באבנים שחורות ולבנות ובקשת השער המעוטרת בצורת כוורת .
ב-1260 הרסו המונגולים את חומות המצודה ואת רוב בנייניה, אך הממלוכים שבו והקימו אותה בסוף המאה ה-13. טימור לנג שב והרס את המצודה עד היסוד ב-1400, והיא נבנתה מחדש החל ב-1415. בין היתר הוקמו מחדש שני מגדלי השמירה החיצוניים והארמון הממלוכי על אולם הכס שבו החליף את הארמון האיובי.
חגורה ירוקה": סין השלימה פרויקט ענק במערבה נגד תופעת המדבור
במשך 46 שנה נטעה סין עצים וצמחייה כדי למנוע את התפשטות מדבר טקלה מקאן ולרסן את סופות החול שנוצרות בו ופוגעות באזורים נרחבים. עבודות הנטיעה לאורך 3,000 ק"מ הסתיימו בסוף השבוע, והמדבר "כותר" באופן רשמי…..
רצועת צמחייה בקצה מדבר טקלה מקאן, ב-2013. 85% מהמדבר הן דיונות נודדות צילום: REUTERS/China Daily/File Photo
פרויקט גרנדיוזי שהקמתו נמשכה לא פחות מ–46 שנה, ובמסגרתו נטעה סין חגורת עצים וצמחייה סביב מדבר טקלה־מקאן שבמערב המדינה, הגיע בסוף השבוע שעבר לקו הסיום הרשמי שלו. מטרת "החגורה הירוקה" היא לכתר את המדבר, ששטחו הכולל הוא 337 אלף קמ"ר (קרוב לגודלה של גרמניה), ולרסן את סופות החול שנוצרות בו במהלך האביב ופוגעות באזורים נרחבים בסין, כולל הבירה בייג'ין.
כלי התקשורת בסין דיווחו כי עם השלמת מאה המטרים האחרונים של הנטיעה, בקצה הדרומי של המדבר, הושלמה חגורה שהיקפה כ–3,000 ק"מ. עיתון המפלגה הקומוניסטית People's Daily הוסיף כי הפרויקט תרם לכך ששיעור כיסוי היערות בסין בסוף 2023 עמד על יותר מרבע משטח המדינה, בהשוואה ל–10% בלבד משטחה ב–1949.
פרויקט הייעור החל ב–1978 וזכה לכינוי העממי "החומה הסינית הירוקה". בארבעת העשורים האחרונים ניטעו בו עצים וזנים שונים של צמחייה, בניסיון לברר מי יתמודד בצורה הטובה ביותר עם מזג האוויר הצחיח והקר.
אפריקה : החומה הירוקה הגדולה
מיזם של האיחוד האפריקאי
בצילום : מדבר סהרה בתצלום לוויין
החומה הירוקה הגדולה (בשמה המלא: החומה הירוקה הגדולה של סהרה והסאהל ) היא מיזם רחב היקף של האיחוד האפריקאי והגדול ביותר מסוגו באפריקה, שנועד לבלום את תופעת המדבור ועצירת התפשטותו של מדבר סהרה דרומה, על ידי נטיעת מיליוני עצים לאורך כ־7,000 ק"מ לרוחבה של אפריקה, מסנגל במערב עד ג'יבוטי במזרח.
מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 עלתה תדירות הבצורת באזור סאהל, שהפכה אדמות חצי מדבריות רבות לאדמות מדבר. הדבר גרם למחסור במים, אובדן קרקעות חקלאיות פוריות ותמותה של חיות משק. עד שנת 2020 כ-45% מאדמות אפריקה הושפעו מתופעת המדבור ו-55% מאדמותיה נמצאות בסיכון גבוה או גבוה מאוד לאובדן פוריות. כתוצאה מכך נפגעו פרנסתם וביטחונם התזונתי של מיליוני תושבים בכל אזור הסאהל, ורבים מהם נאלצו להגר על מנת לחפש אדמות פוריות יותר.
תופעות אלו התרחשו במקביל לגידול באוכלוסיית אפריקה בכללותה, והסאהל בפרט, שאוכלוסייתו צפויה לגדול מ-100 מיליון נפש לכ-340 מיליון נפש עד שנת 2050, דבר היוצר ביקוש הולך וגובר למזון בשעה ששטחי החקלאות הולכים ומצטמצמים
על מנת להתמודד עם תופעת המדבור ואובדן פוריות האדמות, הכריז האיחוד האפריקאי בשנת 2007 על פתיחת מיזם החומה הירוקה הגדולה, שנועד ליצור אזור חיץ בין מדבר סהרה ואדמות הסאהל החצי מדבריות ולהשיב לאדמות את פוריותן. לצורך כך החלו נטיעות של מיליוני עצים לאורך הסאהל על ידי המדינות המשתתפות במיזם, בסיוע כלכלי ומקצועי של ארגונים שונים בעולם.
היעד שהוצב לשנת 2030 הוא השבת כמיליון קמ"ר של אדמות שאיבדו את פוריותן, ללכוד פחמן בהיקף של 250 מיליון טונות וליצור 10 מיליון מקומות עבודה בשטחים חקלאיים ברחבי אפריקה. בנוסף משמשת החומה כאמצעי להשגת 15 מתוך 17 יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא, מלבד היעדים בעוסקים בפיתוח עירוני בר קיימא ובמגוון הביולוגי הימי.
למה נשות סין מצליחות לפתח קריירה מרשימה אפילו כשהן מגיעות מהשכבות הנמוכות?
נוגה פייגה, שחוקרת את התרבות הסינית, מסבירה למה נשות סין מצליחות לפתח קריירה מרשימה אפילו כשהן מגיעות מהשכבות הנמוכות, ומדוע תור הזהב הזה עומד להסתיים
נוגה פייגה , מתגוררת בשנחאי כבר עשור. עורכת את המגזין העסקי "Ticker" של לשכת המסחר הגרמנית בסין,
למרות שסין מתקדמת ומפותחת, היא עדיין מדינה מסורתית ושמרנית. החברה היא גברית דומיננטית. המשפחתיות היא ערך עליון. ועדיין, הנשים בחזית הקריירה. תופעה מרתקת.
גם אם הוא לא הכי גבוה, הוא לבטח בין הגבוהים.
לא טריוויאלי למדינה שבה החברה היא עדיין מסורתית, ברובה.
מאוד לא טריוויאלי. למרות שסין מתקדמת ומפותחת, היא עדיין מדינה מסורתית ושמרנית. החברה היא גברית דומיננטית. המשפחתיות היא ערך עליון. ועדיין, הנשים בחזית הקריירה. תופעה מרתקת.
תופעה שנהוג לייחס למדיניות הילד האחד. המשפחה שמה את כל יהבה על הילד היחיד, והוא זוכה להזדמנויות שלא היה מקבל במבנה משפחתי אחר. בפרט כאשר מדובר בילדה, בבת.
מדיניות הילד האחד (שהונהגה ב–1979 וב–2015 הודיעו על ביטולה) היא בהחלט החשוד המרכזי בתופעה הזאת, בפרט משום שהנשים המצליחות מגיעות מרקעים משפחתיים מאוד מגוונים. אחת החברות שלי היא מנהלת בכירה במותג נעליים בינלאומי ויוקרתי. יש לה דירה ענקית בשנחאי, שזה, כמובן, מאוד יוצא דופן. באמת סיפור הצלחה מטורף. היא הגיעה ממשפחה מאוד ענייה, מכפר מרוחק, היא סיפרה לי שבנעוריה היא נאלצה לפרנס את המשפחה ועבדה במפעל נעליים תמורת מאה דולר לחודש. למרות תנאי הפתיחה האלה היא הצליחה ללמוד אנגלית, לרכוש השכלה אקדמית, לעבור לעיר הגדולה. להפוך מפועלת במפעל לבכירה בחברה בסדר גודל עולמי. אני לא יודעת אם זה יכול לקרות במדינות אחרות.
את מתגוררת בסין במהלך עשור דרמטי למדי. לא שחסרים עשורים דרמטיים בהיסטוריה הסינית. חלפו כמעט עשר שנים מאז בוטלה מדיניות הילד האחד. החברה ככלל והנשים בפרט מתמודדות עם סוגים רבים ושונים של פערים ומתחים. איך את רואה את זה מנקודת מבטך?
הייצוג הנשי ממשיך להתרחב והנשים מוסיפות לאייש תפקידי ועמדות מפתח, אבל המומנטום הזה מתחיל להתהפך. יכול להיות שתור הזהב של נשות סין עומד להסתיים, בגלל המשבר הדמוגרפי. שיעור הנישואים והילודה נמצא בירידה מתמדת. שיעור הגירושים עולה.
ראיתי הערכה שלפיה שיעור הגירושים כיום הוא פי שישה או שבעה מאשר ב–2013. שוב, נתונים של הממשלה. דווקא פה הסיכוי הוא שמדובר בהערכת חסר.
בסין ילודה ונישואים כרוכים זה בזה. מקרים של ילודה מחוץ לנישואים הם נדירים. אז כל עוד שיעור הנישואים מוסיף לרדת, שיעור הילודה יירד אתו. ההשערות הן שעד שנת 2100 אוכלוסיית סין תצטמצם ביותר מחצי, שזה איום מאוד רציני על כלכלת סין, וכמובן שגם על תור הזהב הנשי.
איך בכלל תופסים את ההיפוך הזה? איך מתרגלים לזה שאיסור בן כמעט ארבעה עשורים, שהיה מעוגן כל כך חזק בתרבות, במציאות — לא רק מתפוגג, אלא מתהפך.
אין ספק שמדיניות הילד האחד לוותה בקמפיין כל כך אגרסיבי עד שהניסיון לעודד עכשיו צעירים להגדיל את המשפחה נתקל גם במחסום מנטלי. אנשים גדלו על התפיסה שילד אחד זה הכי טוב. אם תראייני זוגות סינים על הנושא הזה הם יגידו לך שילד אחד זה הכי טוב, או שזה מה שאפשר. למה? מפני שהחינוך מאוד יקר. סין היא מדינה מאוד תחרותית. כדי להתקבל לבתי ספר טובים, להתקדם, להשאיר את הילד שלך במשחק, אתה חייב להעשיר אותו מעבר לחינוך הפורמלי, בשיעורי אנגלית, פסנתר, מתמטיקה, מחשבים. בוקר אחד, לפני כשנתיים, הסינים התעוררו להודעה שהממשלה העבירה חוקים לביטול החינוך הפרטי. כל החברות שעסקו בשירותי חינוך לא פורמלי נדרשו להיסגר או להפוך לעמותות. בן לילה מחקו פה תעשייה שהיתה מוערכת בכ–70 מיליארד דולר, כדי לדחוף זוגות להביא יותר ילדים.
מיתרונות הדיקטטורה.
בשנים האחרונות אפילו הפרסומות השתנו ורואים בהן משפחה עם שני ילדים במקום אחד. בטלוויזיה ובשלטי החוצות רואים — אמא, אבא, בן ובת.
וכאשר אישה מצליחה הופכת לאם, מה קורה? בן הזוג הוא זה שנשאר בבית?
בסין עדיין נהוג שכאשר לזוג נולד ילד, ההורים של האם או של האב עוברים לגור עם הזוג הצעיר. לפעמים זה שני זוגות ההורים.
איזו אימה.
זה משוגע לגמרי. באמת. קשה להם, והם לגמרי מודעים למציאות המתוחה הזאת, אבל זו המוסכמה — סבא וסבתא מטפלים בילד ומשחררים את ההורים לעבוד. הרוב המוחלט של הנשים שאני מכירה חזרו לעבודה מיד אחרי חופשת הלידה, משום שהיה מי שיטפל בילד. מן הסתם גם זה קשור לאפשרות של הנשים לפתח קריירה. אני חושבת שבמשך כל השנים של מדיניות הילד האחד, מה שעלה לכותרות זה רק הצדדים הקשים. השליליים.
לראיון המלא :
מקור וקרדיט : אני בשיחה , איילת שני , מוסף עיתון הארץ , נובמבר 2024
קונפוציוס ומעמד הנשים בסין בעבר
לתורתו של קונפוציוס הייתה השפעה רבה בסין, אולי יותר מכל אדם אחר, במשך למעלה מ- 2500 שנה עד לתוך המאה העשרים. הוא היה פילוסוף בעל השפעה מכרעת בתחום הרוח ודרך החינוך. יחד עם זאת, לפי הספרים שהותירו תלמידיו, מתברר כי בחייו היום-יומיים היה קונפוציוס (בסינית: קוֹנג-פוּ-דזי, "מורנו הדגול קוֹנג") אדם קטנוני ותובעני וגם לא חסידן של נשים, בלשון המעטה.
הוא טען למשל "שרק נשים חסרות השכלה הן צנועות בהליכותיהן." כמו בהרבה מקומות אחרים באותה התקופה, הגברים היו המפרנסים שעבדו מחוץ לבית והחזיקו בכספים, והנשים נשארו בבית ושירתו את הבעל והמשפחה. הן היו אזרחים ממדרגה שנייה ולא עודדו אותן ללמוד קרוא וכתוב.
גבר יכול לשאת יותר מאישה אחת והוא גם יכול להתגרש מאשתו ולהתחתן שוב בכל עת. אולם אישה נדרשה לשמור על תומתה ולהישבע לנאמנות מוחלטת לבעלה בכל עת, בין אם חי או מת. בצעירותה, צייתה אישה לאביה. כשנישאה, צייתה לבעלה. כשהתאלמנה, צייתה לבנה.
מלבד הנדוניה והמתנות שקיבלה מבעלה, לא היו לאישה כל הון או הכנסה. עם מות ההורים, עברו האדמות והנכסים בירושה לבנים בלבד. בהונג קונג, למשל, עדיין נוהגים כך.
בכתבים הקיסריים המפרטים את תולדות השושלות, הוקדש חלק מיוחד להנצחת מעשי מופת של נשים דגולות. רשומות אלה היו דלות להחריד בדוגמאות של נשים בעלות הישגים אינטלקטואליים, אולם גדושות בסיפורים על אלמנות שהתאבדו כדי לשמור על תומתן. אלמנה כבודה אחת בתקופת שושלת טאנג, זכתה לתהילה רבה לאחר שכרתה את זרועה רק בגלל שאדם זר משך בזרועה וכך פגע בכבודה. בתקופות אחרות נחשבו אלמנות שהעזו להינשא שוב, כעוברות עבירה מוסרית חמורה. אחדות התאבדו או הטילו מום בעצמן בעת הלווית בעליהן.
המנהג הברברי של קשירת הרגליים נמשך 1200 שנה. השיגעון הזה החל בחצרו של קיסר שבתו, בעלת רגליים מעוותות מלידה, אהבה לרקוד. כעבור זמן קצר נוצרה קבוצה של רקדניות שקשרו את כפות רגליהן כדי לבצע ריקוד מפורסם – "לוטוס הזהב". המנהג הלך והתפשט ואמהות החלו לקשור את כפות רגלי הבנות מגיל צעיר. כפות הרגליים הקטנות ביותר היו בגודל של 7-8 סנטימטרים, ובנות הפכו לנכות על מנת להיות ראויות לשידוך.
האפליה נגד נשים הייתה מוטבעת עמוק בחשיבתם של גברים סיניים אפילו בני דורו של אבי. בשנת 1979 ביקרתי אצל דודתי בשנחאי והכרתי את עורך דינה, שסבל מכאבים בברכו. בדרכנו לארוחת הערב הוא קרטע בעזרת מקל הליכה, והתנשף כל הדרך. באותה תקופה תלו רבים את כביסתם על מוטות במבוק שבקעו מהחלונות ועליהם סדינים, בגדים תחתונים ואחרים. הבחנתי שעורך הדין סוטה מדרכו, למרות המאמץ שזה דרש ממנו, כדי לא לעבור תחת הבגדים התלויים. הערתי בפניו שהכביסה אינה מטפטפת ורובה יבשה, והוא ענה את התשובה הבאה: "אני מצטער שאני מעכב אתכן, אבל אני שונא לעבור תחת מוט שעליו תלויים בגדי אישה. הורי אמרו לי שלא אגדל יותר אם אעבור מתחת לתחתוני אישה."
וזאת מפיו של עורך דין מבוגר, בוגר האוניברסיטה היוקרתית של שנחאי, ובשנת 1979 !
(מתוך "להתבונן בעץ" של אַדֶלִין יֶן מָה בהוצאת "כנרת". אדלין היא רופאה וסופרת, ילידת טיאנג'ין החיה בקליפורניה)
בעוד שכמה מהגברים מאתנו אולי היו שמחים לשמר חלק מהמנהגים המוזכרים, שלא תטעו. זה לא מעמדן של הנשים היום בסין, בוודאי לא הצעירות. הצעירות של היום משכילות, נבונות, לבושות במיטב האופנה ומאד פתוחות לשינויים הקורים כאן.
שוקה, ליג'יאנג סין
מאת: שוקה די-נור
לא יודע להסביר מדוע אבל ליבי מתרחב כשאני נתקל באנשים ידועי-שם, ששיכמם ומעלה אינו מוטל בספק, ובכל זאת הם נוהגים כאחד האדם. איני ידען גדול בתנ"ך אבל ניתקלתי פעם בשירתו של המלך דוד לאלוהים: "לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי." (לא רָמוּ אני מניח מלשון רם – גבוה, כלומר לא התגאיתי ולא הסתכלתי על העולם מגבוה).
תירגמה מאנגלית ופרסמה בפייסבוק שלה, הסופרת והמתרגמת חמדה גלעד:
יום אחד לב טולסטוי עמד על הרציף באחת מתחנות הרכבת ברוסיה, כאשר רכבת משלוחים עשתה שם עצירה קצרה. כשהרכבת עצרה, ג'נטלמן ירד בחופזה מקרון המחלקה הראשונה ומיהר לעבר המזנון .כמה רגעים לאחר מכן, הגיחה גברת מאותו הקרון וקראה אחריו: "ג'ורג'! ג'ורג'!"
אבל ג'ורג', ממוקד במזנון, כנראה לא שמע אותה.
הגברת הלחוצה והממהרת הבחינה בטולסטוי העומד שם, לא זיהתה מיהו, ניגשה אליו ואמרה: "איש זקן, אתה יכול בבקשה לגשת ולהביא את האדון הזה מהמזנון? אני אשלם לך, אשלם לך מטבע רובְל."
טולסטוי, משועשע, נענה לה ודאג להחזיר את ג'ורג' אל הגברת, וזו אכן נתנה לו כמובטח את הרובל.
בעוד זה מתרחש צפו במחזה נוסעים אחרים הממתינים על הרציף, שהחלו ללחוש בהתרגשות: "תראו, זה טולסטוי!"
הגברת, עכשיו מסוקרנת, שאלה, "איפה טולסטוי? אֵיפֹה?"
כשהצביעו על הזקן שהחזיר לה את ג'ורג', היא הייתה כל-כך מתוסכלת. היא מיהרה לעברו וקראה: "הרוזן טולסטוי, בבקשה סלח לי! אני כל-כך נבוכה."
ואז… היא ביקשה חזרה את הרובל.
טולסטוי, צחק מכל הלב, וענה לה: "לא, אני לא אוותר על המטבע… זה אולי הרובל היחיד שאי-פעם הרווחתי ביושר מעבודה של ממש…"
הרכבת אז צפרה, מסמנת את יציאתה מהתחנה, והגברת המבולבלת נסוגה במהירות לקרון שלה.
(מהביוגרפיה של איבן נז'יבין "נשמתו של טולסטוי", כפי שליקטה, תרגמה ופרסמה בפייסבוק חמדה גלעד. שלחה אלי שולי ברק)
איני יודע באם הסיפור הזה קרה באמת, אבל מה זה משנה? כל מה שיש לקחת ממנו זה את הצניעות, הענווה, השנינות וההומור העצמי.
כן, יש ביננו אנשים טובים יותר, חכמים יותר, מוכשרים יותר מאיתנו, וזה בסדר להעריך ולהוקיר אותם ובמקרים מיוחדים אפילו להעריץ.
אבל להם אסור לשכוח שבסופו של דבר הם כאחד האדם. ואפרופו אחד האדם – אשר צבי גרינצברג, שכולנו מכירים אותו מתקופת הלימודים בשם העט שלו – 'אחד העם'. חשבתם פעם איזו ענווה גלומה בסופר הבוחר בשם עט כזה, שפירושו 'אדם ממוצע'?
הסופר וההיסטוריון האמריקאי דויד מקָאלָאף ((McCullough אמר: "טפס על הרים לא כדי שהעולם יראה אותך, אלא כדי שתראה את העולם…"
סַפרו זאת לכל המנהיגים, לכל הידוענים שטיפסו למעלה ושכחו זאת…
זיקוקין די-נור
מאחורי הכותרות (עמי סלנט) 