כמה דברים מעניינים יותר מאשר הכותרות הרגילות בעיתונים : גם הפעם חפרנו קצת יותר לעומק והממצאים , לעניות דעתנו , מעניינים . תודה גם לנורית סלנט ( פעם מורה להיסטוריה , תמיד מורה להיסטוריה) .
הנושאים
מדוע הפסידו הרוסים ליפן במלחמת רוסיה -יפן 1904-1905 ?
דגי הסלמון יחזרו בקרוב לנהר קלמאת'. כולם כבר מחכים בציפייה דרוכה
רוסיה מצליחה למכור לא רע את הנפט והגז שלה ולהחזיק את הראש מעל המים, בניגוד לאיראן למשל
אדיר ינקו , קרב חייהם – סיפוריהם של הפצועים ,
הצאר הרוסי והמצביע הרוסי אלכסיי קורופטקין במלחמת רוסיה-יפן 1904-1905
במלחמת רוסיה־יפן 1904–1905, למשל, תיכנן המצביא הרוסי אלכסיי קורופטקין למשוך את היפנים לעומק השטח, למתוח את קווי האספקה שלהם ואז לרסק אותם בהתקפת־נגד כשיהיו חלשים, מורעבים ומותשים. מבחינה תיאורטית לא היה שום דבר שיוכל להציל את היפנים מהתוכנית הפשוטה, החכמה והאכזרית הזאת. אבל מבחינה פוליטית היא הייתה ביצה שלא נולדה ולא הייתה יכולה להיוולד.
הצאר ניקולאי השני, שהמלה האחרונה הייתה שלו, לא היה מסוגל להבין מדוע מעצמה אירופית כמו רוסיה נסוגה מפני היפנים, שהוא בז להם. ככל שקורופטקין נסוג, כך איבד הצאר את האמון במצביא שלו. בסופו של דבר קורופטקין שילם את מחיר הנסיגה, אך פוטר בידי הצאר קודם שהשלים את תוכניתו. המצביא הרוסי לא הבין שבענייני מלחמה — הפוליטיקה היא שאומרת תמיד את המלה האחרונה.
מקור וקרדיט : פרופסור דני אורבך, 18 לנובמבר 2024
רקע היסטורי
אלכסיי ניקולאייביץ' קורופטקין (17 במרץ (29 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) 1848 – 16 בינואר 1925) היה גנרל רוסי. בשיא הקריירה שלו, במלחמת רוסיה–יפן, פיקד על הארמייה המנצ'ורית ולאחר מכן על כל כוחות היבשה הרוסים, וכיהן כשר המלחמה של האימפריה הרוסית בין השנים 1898–1904. פיקודו הלקוי היה בין הגורמים לתבוסת האימפריה הרוסית במלחמה זו.
גישתו הצבאית של קורופטקין גרסה כי יש להימנע ממתקפה עד שקו הרכבת הטרנס סיבירית יוכל להביא מספיק ציוד וחיילים לחזית, אך הססנותו וזהירותו השפיעו באופן ברור על התבוסות החוזרות ונשנות של הכוחות הרוסים. לאחר המלחמה, טענו היסטוריונים צבאיים כי הססנותו וחוסר יכולתו לנהל מבצעים רחבי היקף היוו גורם משמעותי בכשלונה של רוסיה.
המלחמה פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון-מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה.
הצבא הרוסי היה הגדול בעולם. בצבא הסדיר שירתו כ-41,000 קצינים ולמעלה ממיליון חיילים, והם אורגנו ב-29 קורפוסים של 16 גדודים ו-6 סוללות של 8 תותחים כל אחת. לצבא הרוסי הייתה גם עתודת כוח אדם עצומה, גדולה פי כמה משל יפן
האסטרטגיה של שני הצבאות הייתה שונה בתכלית. הצבא היפני הקיסרי נטה כל הזמן למגמת התקפה בעוד שהצבא הרוסי היה נתון כמעט כל המלחמה בעמדות של מגננה. היפנים הפכו יצירתיים מיום ליום משום רצונם להגיע להכרעה מלאה של המלחמה.
ניתן לומר שהמרחק העצום בין ריכוזי הסד"כ של 2 הצבאות, האוכלוסיות ומרכזי התעשייה של שתי המדינות, היו בעוכריה של רוסיה. תוואי מסילת הברזל של הרכבת הטרנס-סיבירית הייתה היחידה שחיברה את שטחה של רוסיה לשטח מנצ'וריה ועוד חמור מכך, המסילה עברה דרך ימת באיקל, מה שהאט את התקדמות הרכבות
לסיכום- 14 קרבות נערכו בכל המלחמה שבין רוסיה ליפן. שני הקרבות שעיצבו את המלחמה ללא ספק כאמור היה הקרב הימי על פורט ארתור (1904) והקרב הימי בצושימה (1905) שהביא לניצחון מוחץ של יפן.
התוצאות: הנשיא טדי רווזולט בסופו של דבר היווה את הגורם המתווך בין שתי המדינות לאחר המלחמה. בספטמבר 1905 נחתם הסכם פורטסמות' בו הוסכם כי רוסיה תוותר על חצי האי סחלין ועל פורט ארתור
הקרב הראשון במלחמה היה התקפה של הצי הקיסרי היפני על בסיס הצי הרוסי הקיסרי בפורט ארתור ב–8 בפברואר 1904. המלחמה הסתיימה בניצחון היפנים לאחר תבוסת הצי הרוסי בקרב צושימה (27–28 במאי 1905) וכניעת המבצר הרוסי פורט ארתור. מפלתה של רוסיה הייתה אחד הגורמים לפרוץ מהפכת 1905.
תבוסתה של רוסיה במלחמה הכתה בהלם את העולם כולו. העובדה שמדינה לא-מערבית הצליחה להביס בשדה הקרב מעצמה גדולה כרוסיה הפיחה רוח חיים בתנועות אנטי-קולוניאליות בעולם כולו.
אף על פי שנציגים ממדינות רבות נשלחו לחזות בקרבות מלחמת רוסיה-יפן, השכילו מעטים בלבד להבין את משמעות השינויים שחלו בשדה הקרב, ולקחי המלחמה לא הופקו עשר שנים לאחר מכן בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה.
דגי הסלמון יחזרו בקרוב לנהר קלמאת'. כולם כבר מחכים בציפייה דרוכה
בניית הסכרים ההידרו–אלקטריים על הנהר בדרום אורגון הובילה להיעלמות דגי הסלמון ולהרס המערכות האקולוגיות. כעת, בתום מאבק שנמשך 20 שנה, הוסרו הסכרים והמים שוב זורמים באפיק. כשדגי הסלמון ישובו בעונה הקרובה לעלות בזרם כדי להטיל את ביציהם, כל יתר החיות, העצים, הצמחיה ואפילו המקומיים – יוכלו לנשום לרווחה ולדבר על עתיד חדש-ישן
בנהר קלמאת' (Klamath) היו בעבר כל כך הרבה דגי סלמון, שהשבטים המקומיים אכלו דגים בכל ארוחה: צלויים על שיפודים מעצי סקוויה, מבושלים בנזיד, חתוכים לרצועות מיובשות ומעושנות. בשבט היורוק, שחי בקרבת הנהר, לדג היה חלק כל כך משמעותי בחיי התושבים עד כדי כך ששמו בשפתם היה "שאותו אנחנו אוכלים".
כשסכרים הידרו–אלקטריים נבנו על הקלמאת' במחצית הראשונה של המאה שעברה, הנהר והמערכות האקולוגיות לאורכו נפגעו אנושות. דגי הסלמון, שנותקו מהיובלים הקרירים בהם נהגו בעבר להטיל את ביציהם, הלכו ונעלמו. במשך עשרות שנים לא יכלו היורוק לבשל, למכור או להשתמש בדגים בטקסים הדתיים שלהם. הם אפילו לא הוגשו בפסטיבל הסלמון השנתי.
המציאות העגומה הזאת הגיעה לסיומה בחודש שעבר ומפנה כעת בהדרגה את מקומה לטובת עתיד חיובי יותר, המתכתב עם ההיסטוריה התרבותית המופלאה של האזור. הרס ארבעה סכרים ענקיים שנבנו על הקלמאת' והזרמת מים לאורך מקטע של 385 ק"מ – יאפשרו לדגי הסלמון לשוב ולשגשג במקום. האירוע נתפש כלא פחות מניצחון עבור היורוק ופעילים שנאבקו לשיקום הנהר. "כעת, הם יוכלו להשריץ בשטח פתוח לראשונה זה מאה שנים", אומר רון ריד, בן שבט קארוק שנלחם במחצית חייו למען סילוק הסכרים. "אנחנו מרגישים גאווה, בריאות וחוסן
לדגי הסלמון יש תפקיד מרכזי בטיפוח ושמירה של מערכות אקולוגיות. מצוקתם של דגים אלה היא אחת הסיבות המרכזיות למגמת סילוק הסכרים בארה"ב. מנתוני ארגון American Rivers לשמירה על איכות הסביבה עולה כי לפחות 150 סכרים נהרסו בחוף המערבי בעשור האחרון, פי שניים מהעשור שקדם לו. כפועל יוצא מכך, הארגון צופה כי מספרם של דגי האלתית הגמלונית (סלמון המלך — Chinook Salmon, King salmon) יגדל ב–80% ב–30 השנים הבאות.
מקור וקרדיט : עיתון ניו יורק טיימס
רוסיה מצליחה למכור לא רע את הנפט והגז שלה ולהחזיק את הראש מעל המים, בניגוד לאיראן למשל
מאת: Eran Efrat
מאז הפלישה לאוקראינה הושתו על רוסיה יותר מ-5000 סנקציות. הם הושתו על אנשים ועל חברות, על מוצרים ואפילו- על נסיעת סחורה בתוך רוסיה, גם אם מקור הסחורה הוא ממדינה אחרת. אבל במקום להתרסק, נכון לשנת 2024, הכלכלה הרוסית גדלה ב-3%, יותר מארה״ב ואירופה…
תעשיית הגז והנפט הרוסיות, דווקא גדלות. רוסיה, שלמדה את מודל איראן, הגדילה השנה את ייצוא הגז והנפט שלה ב- 2.6% עם הכנסות צפויות עד סוף 2024 שעומדות על 300 מיליארד דולר. הרוסים משתמשים באוניות רפאים, בזיוף מסמכים קבוע במדינות שכנות וידידותיות כמו קזחסטן וקירגיזסטן שהפכו להיות לפלטפורמות הלבנה לגז ונפט רוסי בדרכו לאירופה. לפי גורמים, רוסיה מכניסה לאירופה, דרך אוניות רפאים, יותר ממיליון חביות נפט ביום! ורק לאחרונה נתפסה ספינה כזאת, ה- Sprite, שסיפקה נפט רוסי עם מקור קזחי, לחברות ביוון.
לפי הערכות, הרוסים גורמים למשחק החתול והעכבר של האיראנים עם המערב להיראות כמו חיקוי זול. הם הפכו את אומנות ההברחה למקצוע ויש בבעלותם יותר מ-200 ספינות רפאים. במישור הגלוי, השאר נמכר לסין והודו. ההודים, הלקוח השלישי בגודלו בעולם של נפט, נהנים- הם קונים נפט זול, תחת סנקציות,
אדיר ינקו , קרב חייהם – סיפוריהם של הפצועים , ידיעות אחרונות 18 לנובמבר 2024
כבר שלושה חודשים שליזה בזרניק (19) מנתניה נמצאת בשיקום בשיבא אחרי שנפצעה קשה מירי פצמ"ר לקריית שמונה: "הניצחון הוא החוסן שאתה מקבל", היא מעידה. עכשיו היא רוצה לגור לבד, "ולמצוא את העצמאות מחדש". ירין פוני (21) מנס ציונה היה חצי שנה בשיקום לאחר שנפצע קשה מירי מחבלים בעת טיהור בית בחאן יונס. באירוע הזה נהרגה כלבת העוקץ זיווה: "רגע אחד אני בעזה, הכי חזק בעולם, ורגע לאחר מכן אני לא מסוגל להתקלח לבד". כתבה בסדרה: קרב חייהם – סיפורם של הפצועים
ליזה בזרניק בעת שירותה הצבאי (צילום: אלבום פרטי)
ליזה בזרניק :
על הימים שלפני הפציעה מספרת ליזה: "היו יציאות יחסית קשוחות בצבא, והסופ"שים והימים בבית גרמו לי לזרוח. נפגשתי עם חברות וחשבתי שאני באה לשירות מבצעי, אבל שמחתי שיהיה שקט בצפון. שירתתי כטכנאית רשת. במקביל אהבתי מאוד לבלות עם אחותי והייתי בן אדם מאוד אקטיבי. כשהייתי בבית בעצם לא הייתי בבית".
"נסענו ברכב בתוך קריית שמונה בדרך לבסיס. ירדנו בזמן אזעקה ואז הייתה נפילה לידנו. עף לי רסיס לרגל. שמענו בום ועפתי על הגדר. זה כמו בסרטים, היה שקט ואז מתחילים צפצופים ואתה מנסה להבין מה לעשות עם עצמך. אז אני מתחילה להרגיש את הכאב ברגל. הייתה איתנו חובשת שטיפלה בנו. אני מורידה את הנעל ומרגישה שהרגל מפורקת. זו הייתה הרגשה מוזרה וכואבת. הפינוי קרה מאוד מהר. אמבולנס של החטיבה. הגענו מהר לבית החולים זיו. הייתי בהכרה מלאה".
מאחורי הכותרות (עמי סלנט) 